קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (74)

זמן הכסף, או כמו שהגויים קוראים לו: מאני טיים. הליגות ברחבי העולם מתחילות את הספירה לאחור ואנחנו עם שלושה משחקים שכל אחד מהם יכול לחרוץ גורלות – קרב אליפות בלבנון, מחזור נעילה בצ'ילה והגמר הגדול של הליגה האוסטרלית.

יום שבת, 15:30, נג'מה – סאפה (הליגה הלבנונית)
הגיע הזמן לדבר על קרבות קשים שמתחוללים בלבנון. הקרבות האלה שונים לחלוטין ממה שהורגלנו כי אנחנו מדברים על קרב אליפות צמוד במיוחד. שלושה מחזורים לסיום, סאפה, מוליכת הטבלה עם 46 נקודות, תתארח אצל נג'מה השלישית, לה יש 41 נקודות. בין שתיהן נמצאת האלופה המכהנת אל אחד עם 45 נקודות.
נג'מה הוא אחד המועדונים הגדולים בכדורגל הלבנוני. בארון שלה יש 8 אליפויות ו-5 גביעים מקומיים והיא הגיעה להישגי השיא של הכדורגל הלבנוני באסיה – גמר ב-2005 וחצאי גמר ב-2006 וב-2007 במסגרת גביע ה-AFC, המפעל המשני של היבשת. אחרי שבעונה שעברה נג'מה נותרה מאחור במאבק האליפות והפסידה בגמר הגביע, במועדון רוצים לנצח כדי לשמור על סיכוי כלשהו. כמאמן היא מינתה את ואלריו טיצה הרומני, שמטייל קרוב לעשור במזרח התיכון ובעברו זכה בגביע ה-AFC עם אל איתיחאד הסורית. לטיצה יש גם תקופה קצרה בלבנון בה אימן את סאפה וזכה איתה בסופר קאפ ב-2013. השם הגדול של הקבוצה הוא עבאס עטווי, הקשר בן ה-36 שמשחק בקבוצה הבוגרת מאז 1997 ומחזיק בשיא ההופעות בנבחרת לבנון עם 80 משחקים. מי שעוד משחקים בקבוצה הם סלאח שחרור, המגן הסורי שזכה יחד עם טיצה בגביע ה-AFC ב-2010, ואכרם מוגרבי, החלוץ שגדל במועדון ובילה עונה אחת בגולה במדי צ'רצ'יל בראדרס ההודית.
סאפה נכנסה לתודעה בזכות מסע קסום אחד ב-2008. בשנה הזו, לאחר שסיימה כסגנית האלופה, הגיעה עד לגמר גביע ה-AFC והפסידה לאל מוחראק מבחריין בשתי תוצאות הזויות – 5:1 ו-5:4 (10:5 בסיכום). מאז, הקבוצה שמזוהה עם העדה הדרוזית בלבנון, הלכה וצמחה, עד שב-2012 זכתה באליפות הראשונה שלה ועונה לאחר מכן השלימה דאבל. על הקווים עומד אמיל רוסטום, שאימן את נבחרת לבנון בשתי קדנציות ויש לו כבר אליפות אחת משנת 2009 כמאמן נג'מה. השחקנים המובילים של הקבוצה הם מלך השערים, עלי אל באבא (וכן, זה השם האמיתי שלו), שכבש העונה 11 שערים, השוער מהדי חליל והמגן מוחמד זין טחאן, שחקני נבחרת לבנון, הקשר ג'וזף חבוש, שגדל בארצות הברית להורים לבנונים, ותאמר חאג' מוחמד, הקשר הסורי שחולם לזכות באליפות לבנונית אחרי שעשה זאת בסוריה ובעיראק.

יום שבת, 22:00, או'היגינס – אוניברסידד דה קונספסיון (הליגה הצ'יליאנית)
מחזור אחרון בקלאוסורה הצ'יליאנית והתואר מונח על הפרק. לאו'היגינס, שעומדת בראש הטבלה, יש מטרה אחת והיא לנצח ולזכות באליפות. כל תוצאה אחרת תגרור מתח וציפיה לתוצאות של אוניברסידד קתוליקה וקולו קולו. אוניברסידד דה קונספסיון לא סיימה את העונה עדיין והיא תרצה להשיג את הכרטיס לפלייאוף על המקום בקופה סודאמריקנה.
אחרי שנים ארוכות של כשלונות, לאו'היגינס סוף כל סוף יש קצת מנוחה בתקופה האחרונה. אחרי שסיימה כסגנית האלופה באפרטורה של 2012, הצליח המועדון מרנקגואה לזכות באליפות הראשונה שלו באפרטורה של עונת 2013/14. אמנם היא לא שמרה על יותר מדי יציבות מאז, אבל או'היגינס מצליחה מדי פעם להבליח שוב אל הצמרת. מי שמחפש קשר ישראלי, בוודאי ישמח לשמוע שאחת מנותנות החסות למועדון היא חברת נטפים. החל מהעונה עומד על הקווים כריסטיאן אראן הארגנטינאי, שמאמן במועדון מאז 2007 במחלקות הנוער וכעת נמצא במרחק נגיעה מאליפות ראשונה בקריירה. שימו לב לשני הכובשים המצטיינים של או'היגינס, פבלו קלאנדריה (16 שערים) וגאסטון לסקאנו (14 שערים), ולמגן ראול אוסוריו, ילד בן 20 שגדל במועדון ותופס מקום מרכזי בהרכב של הקבוצה בדרך אל התואר.
למרות שנראה שלאוניברסידד דה קונספסיון כבר אין על מה לשחק, לקבוצה יש רצון עז לשפר עמדות במאבק על הכרטיסים לקופה סודאמריקנה. היא תוכל לעשות את זה דרך הפלייאוף, אליו היא הבטיחה את עלייתה וכעת רוצה להשלים את המלאכה ולהשיג יתרון ביתיות, ואם היא לא תצליח היא תוכל לעשות זאת כאחת משתי הקבוצות הבכירות בטבלה המשוקללת, שם היא נמצאת מרחק נקודה מהמקום המבטיח כרטיס לטורניר. עבור אוניברסידד דה קונספסיון זאת תהיה הופעה שנייה בהיסטוריה וראשונה מאז 2004 במפעל יבשתי כלשהו. מי שמדריך את הקבוצה הוא רונאלד פואנטס, שכשחקן זכה ב-4 אליפויות צ'ילה והיה חלק מסגל הנבחרת הלאומית במונדיאל 1998. מי שמוביל את הקבוצה העונה הוא גבריאל ורגאס, מלך שערי הליגה של המועדון בכל הזמנים עם 102 שערים. לצידו משחקים גם כריסטיאן מוניוז, שהיה שותף לזכייה של נבחרת ארגנטינה עד גיל 20 במונדיאליטו של 1997, ופרננדו מאנריקס, שכבש את שער הניצחון בגמר הגביע של 2015.

יום ראשון, 9:00, אדלייד יונייטד – ווסטרן סידני וונדררס (הליגה האוסטרלית)
הליגה באוסטרליה מספקת לנו את הדרמה הגדולה עם גמר הליגה, כשאחרי הפלייאוף שתי הקבוצות שגם סיימו את העונה הסדירה במקומות 1-2 הגיעו לגמר. העניין הוא אפילו גדול יותר כשעל הפרק מונחת אליפות ראשונה אי פעם לאחת הקבוצות.
אדלייד יונייטד היא אחת ממקימות הליגה, אבל גם העונות הטובות ביותר שלה לא הסתיימו עם תואר. ב-2006 היא סיימה כאלופת העונה הסדירה, אבל הודחה ב"גמר הקטן", בימים שבהן שיטת הפלייאוף באוסטרליה הייתה מוזרה למדי, מאז היא הגיעה פעמיים לגמר והפסידה. העונה, היא סיימה במקום הראשון בליגה הסדירה ולא נתקלה בקשיים מיוחדים כשהביסה את מלבורן סיטי 1:4 בחצי הגמר. גיירמו אמור, שחקנה של ברצלונה בשנות ה-90, הגיע למועדון כעוזרו של ג'וזפ גומבאו, ולאחר שזה עזב, אמור הפך למאמן הראשי לראשונה בקריירה. אחד השחקנים המצטיינים העונה הוא ברוס דז'יטה, ששיחק בנבחרת אוסטרליה, נולד בארצות הברית, בן לאב מחוף השנהב ואם מטוגו. דז'יטה סומן ככישרון מגיל צעיר, כשכבר ב-2006 זכה למלגת כדורגל במכון הספורט האוסטרלי לצד בחור בשם ניקיטה רוקאביצה. שימו לב גם למרסלו קארוסקה, שהיה חלק מנבחרת העונה בליגה בשלוש העונות האחרונות, דילן מק'גואן, שחזר הביתה אחרי קדנציה קצרה בהארטס הסקוטית, ויוג'ין גאלקוביץ', שוער הקבוצה ואחד השחקנים הוותיקים והמנוסים בליגה.
בווסטרן סידני וונדררס עושים את הדרך ההפוכה. הקבוצה רושמת את עונתה הרביעית בסך הכל, אבל עבורה זה כבר הגמר השלישי אי פעם. מלבד זאת, יש לה ברזומה גם זכייה יוקרתית בלגת האלופות של אסיה אחרי ניצחון 0:1 על אל הילאל הסעודית. העונה שלה הייתה דרמטית והסתיימה במקום השני בליגה הסדירה, אבל שום דבר לא הכין אותה לחצי הגמר המשוגע מול בריסביין רור. בדקה ה-23 הקבוצה מצאה את עצמה בפיגור 3:0, אבל קאמבק מופרע בהובלתו של רומאו קסטלן ההולנדי שכבש שלושער הפך את התוצאה ל-3:4 בדקה ה-59. בדקה ה-81, בריסביין רור איזנה ושלחה את המשחק להארכה. שם זה כבר היה תורו של דאריו וידושיץ' הוותיק שכבש את שער הניצחון וקבע 4:5. המאמן הראשי הוא טוני פופוביץ', שהיה שחקן נבחרת אוסטרליה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 ומאמן את הקבוצה מאז 2012. מלבד השמות שצוינו, שחקן נוסף שהאוהדים רוצים לראות אותו זוכה בתואר הוא ניקולאי טופור-סטנלי, הקפטן ואחד מעמודי התווך של המועדון מיום היווסדו, ורוצה לתקן את הרושם משני ההפסדים הקודמים בגמר.

קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (50)

בשעה טובה ומוצלחת, המדור חוגג את יום הולדתו ה-50. למרות נקודת הציון המרגשת, אנחנו כאן עם עוד שלושה משחקים שיעבירו לכם בצורה יפה מאוד את סוף השבוע. הפעם אנחנו נהיה בצרפת עם משחק מליגת המשנה, הדרבי ההולך ומתחמם של סידני וגם כדורגל נשים במוקד.

יום שישי, 21:00, נאנסי – בורז'-אן-ברס פרונה (הליגה הצרפתית השנייה)
הליגה השנייה בצרפת מלאה בשמות גדולים שפעם היו תפארת הליגה הראשונה. קבוצות כמו אוקזר, לאנס, סושו ואז'קסיו, כולן נלחמות בשיניים על חזרה לליגה הבכירה. השנה המשימה הרבה יותר קשה, לאחר שהוחלט לצמצמם את העליות והירידות, כשרק 2 קבוצות יעלו לליגה הבכירה במקום 3. בתוך הצמרת הצפופה, שתי קבוצות תפגשנה בשישי למשחק חשוב במירוץ, נאנסי ובורז'-אן-ברס פרונה.
נאנסי היא קבוצה עם עבר די מכובד בכדורגל הצרפתי. היא שיחקה במשך 29 עונות בליגה הראשונה, הגיעה בשיאה למקום הרביעי, זכתה בגביע הצרפתי ואפילו הגיעה לשלב 32 הגדולות בגביע אופ"א ב-2007. ב-2013 היא נפרדה בפעם האחרונה מהליגה הבכירה ובשתי העונות האחרונות היא נאבקת על הכרטיס חזרה מעלה. אחרי 11 מחזורים, נאנסי שוב נמצאת בצמרת כשהיא במקום השני עם 20 נקודות והפסד ליגה בודד. מי שמאמן את הקבוצה הוא אחד משחקני העבר היותר מזוהים עם המועדון, פבלו קוראה האורוגוואי, ששיחק 5 עונות בקבוצה וזו הקדנציה השנייה שלו כמאמן בנאנסי, אחרי שאימן שם כבר 9 שנים, עזב וחזר ב-2013. אחד מהשחקנים הבכירים בקבוצה הוא בנואה פדרטי הוותיק בן ה-34, שהגיע העונה ותופס מקום משמעותי בסגל. לצידו יש כמה שחקנים עתירי ניסיון בליגת המשנה כמו ז'וליאן סטו, ששיחק 6 שנים בטור, אנתוני רוביץ', שהעביר עונות יפות בלבאל, ומיקאל שרטיאן, צרפתי ששיחק בנבחרת מרוקו וחזר העונה לקבוצת נעוריו.
בורז'-אן-ברס פרונה, או בקיצור בורז', היא ההפתעה הגדולה ביותר מפתיחת העונה. עד לפני 20 שנה הקבוצה הזו בכלל שיחקה בליגות המחוזיות. בשני העשורים האחרונים היא הולכת ותופסת תאוצה, ובעונה שעברה הצליחה לרשום היסטוריה כשהעפילה לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה. כרגע היא מדורגת באופן מפתיע במקום ה-4 עם 19 נקודות, רק נקודה אחרי נאנסי. מי שעומד מאחורי ההצלחה הוא הרבה דלה מאג'יורה, מאמן הקבוצה מאז 2008 שמצליח לייצב אותה במעמד המכובד הזה. השחקן המוביל של הקבוצה הוא פאפה סאנה, סנגלי בן 23, שבעונה שעברה הוביל את הקבוצה לעלייה כמושאל מניור ובמהלך הקיץ נרכש ועד כה מספק קבלות עם 8 שערים. לצד סאנה עומדים לא מעט שחקנים כמעט חסרי ניסיון במעמדים האלה, כמו ראפיק בוז'דרה, שהיה בשולי הרוטציה בעלייה של גאזלק אז'קסיו בעונה שעברה, ושחקנים כמו ג'ימי מנפרואה ולויק דאמור, שחקני נבחרת ראוניון.

יום שבת, 11:30, פ.צ. סידני – ווסטרן סידני וונדררס (הליגה האוסטרלית)
לפני שלוש שנים נפל דבר בכדורגל האוסטרלי, יש דרבי בסידני. הדרבי ההיסטורי ההוא, שהתקיים בביתה של ווסטרן סידני, אצטדיון פרמאטה הקטן, הסתיים ב-0:1 קטן לאורחים משער של אחד בשם אלסנדרו דל פיירו. מאז הפך המפגש לאחד המפגשים החמים בכדורגל האוסטרלי, כשמשחקי בית של פ.צ. סידני מצליחים למשוך כ-40 אלף צופים לאצטדיון הכדורגל הגדול של העיר. כשאנחנו במחזור השלישי בלבד, כל דבר יכול לקרות במפגש הזה.
פ.צ. סידני, סגנית אלופת אוסטרליה, רוצה לשבור בצורת ארוכה נטולת תארים. מאז שנת 2010 היא לא זכתה באליפות והזכרונות מימי דל פיירו נראים פתאום שייכים לעבר הרחוק. את העונה הנוכחית היא פותחת עם ניצחון ותיקו, והיא מקווה לרשום דרבי חמישי ברציפות ללא הפסד. מאמן הקבוצה, גרהאם ארנולד, הוא אחד השחקנים הבכירים בתולדות בכדורגל האוסטרלי והוא זכור לחובבי הכדורגל הישראלי מימי אוקיאניה העליזים בשנות ה-80. כמאמן יש לו אליפות אחת היסטורית עם סנטרל קוסט מארינרס. לפ.צ. סידני תמיד היו שמות גדולים, וגם הפעם אפשר לראות שמות שגדולים בכמה מידות על הכדורגל המקומי כמו פיליפ הולושקו הסלובקי, שמגיע אחרי 7 עונות בבשיקטאש וז'אק פאטי הסנגלי, שטייל לא מעט בצרפת ובטורקיה. אבל לא רק הם מככבים, יש גם כמה שמות מקומיים שידועים כעושי שמות בכדורגל האוסטרלי. שיין סמלץ, שנבחר במהלך הקיץ האחרון לנבחרת העשור של הליגה, ואלכס ברוסק, אחד הסקוררים הקטלניים של הקבוצה.
ווסטרן סידני וונדררס הייתה אחד הסיפורים המרגשים של הכדורגל באוסטרליה. הקבוצה התחילה בצורה צנועה לחלוטין, עם תמיכה מסיבית של האוהדים שהרגישו חוסר ייצוג בקבוצה הגדולה יותר של העיר. לאט לאט המועדון בנה את עצמו והגיע לפסגות הכי גבוהות שרק אפשר עם אליפות ב-2013 וזכייה בליגת האלופות של אסיה בעונה לאחר מכן. כפי שהקבוצה צמחה במהירות, כך היא גם התרסקה במהירות. בעונה החולפת היא סיימה במקום הלפני אחרון וגם את העונה הזו היא פותחת ברגל שמאל עם תיקו והפסד. בסגל עדיין אפשר למצוא כמה מהשחקנים שהובילו את המועדון להישגים הגדולים ביותר שלו וחולמים על שחזור שלהם כמו הבלם ניקולאי טופור-סטנלי והקשר-חלוץ מארק ברידג'. לצידם יש עוד כמה שחקנים אוסטרלים מעניינים כמו הצמד האוסטרלי-קרואטי, דריו וידושיץ' וברנדון שנטלאב.

יום שבת, 15:30, איטליה – שוויץ (מוקדמות אליפות אירופה לנשים)
בעוד שנתיים יתקיים בהולנד היורו לנשים בגרסה מורחבת, לראשונה עם 16 נבחרות, וטורניר המוקדמות יצא לדרך בחודש שעבר ומתחיל לצבור תאוצה. אחד המשחקים המרכזיים בסוף השבוע הקרוב יהיה בין איטליה לשוויץ, שתיים מהנבחרות העולות בכדורגל הנשים האירופי. כמו נבחרת הגברים, גם נבחרת הנשים נודדת בין אצטדיונים, ואת המשחק הזה היא תארח בצ'זנה.
איטליה היא חברה קבועה ביורו. יותר מזה, מאז 2001 היא מגיעה בכל פעם לרבע הגמר ומודחת. לאיטלקיות יש חלום קטן, לשחזר את הישג השיא שלהן והוא העפלה לגמר היורו, אבל קודם צריך לעלות לטורניר. אחרי שאת טורניר מוקדמות המונדיאל הן סיימו עם הדחה בפלייאוף מול הולנד, האיטלקיות פתחו את הקמפיין עם ניצחון ביתי קליל 1:6 מול גאורגיה. בפעם האחרונה שאיטליה ושוויץ נפגשו במסגרת רשמית, זה היה במוקדמות יורו 2005, אז האיטלקיות ניצחו 0:1 בבית ועשו 0:0 בחוץ, בדרך לפלייאוף והעפלה לטורניר. אנטוניו קאבריני האגדי, מי שהיה חלק בלתי נפרד מהזכייה של איטליה במונדיאל 82, הוא מי שמאמן את הנבחרת. הסגל מורכב בעיקר משחקניות של שתי הקבוצות הבכירות באיטליה כיום, ורונה וברשיה. ביניהן ניתן למצוא את מלאניה גביאדיני ושרה גאמה, מהשחקניות המובילות בליגה האיטלקית. גם שחקניות שמשחקות בגרמניה ניתן למצוא והן השוערות לאורה ג'וליאני מקלן וקטיה שרופנגר מלברקוזן, שחקנית ההגנה רפאלה מאניירי מבאיירן מינכן והחלוצה אילאריה מאורו מטורבין פוטסדאם.
נבחרת שוויץ עושה צעדים משמעותיים בהתפתחות כדורגל הנשים במדינה. השנה היא רשמה היסטוריה כשהופיעה בפעם הראשונה בטורניר בינלאומי עם הופעת בכורה במונדיאל. היא הצליחה לעלות בקושי לשמינית הגמר, שם הפסידה 1:0 קטן מול קנדה המארחת. ההישג הזה הצליח להבטיח לה מקום בפלייאוף שיתקיים בפברואר על כרטיס אחד לאולימפיאדה בריו. עכשיו השוויצרית חולמות על העפלה ראשונה ליורו. בטורניר הקודם הן סיימו הרחק מאחור בבית קשה שכלל את גרמניה וספרד, אבל כיום יש להן דור חדש של שחקניות צעירות שמכניסות דם חדש לסגל. שחקניות ותיקות כמו קרולין אבה מבאיירן מינכן ולארה דיקנמן מוולפסבורג, רואות איך לצידן מתפתח דור העתיד של הכדורגלניות במדינה כמו ראמונה באכמן בת ה-24 מרוזנגארד השבדית, שכבר רחוקה רק 7 שערים משיא הכיבושים בנבחרת של דיקנמן. ליה ולטי בת ה-21 מטורבין פוטסדאם ונואל מאריץ בת ה-19 מוולפסבורג הן שתיים מהשחקניות שרשמו הישגים גם במסגרת הנבחרות הצעירות של שוויץ ועכשיו חולמות על העתקה שלהן לנבחרת הבוגרת. כמו בנבחרת הגברים, גם לנשים יש שחקניות שנולדו בשוויץ למהגרים ממזרח אירופה, כמו אנה-מריה צרנוגורצ'ביץ' (מוצא קרואטי) ופלוריאנה איסמעילי (מוצא אלבני).