תגית: אחר

קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (78)

הרבה מאוד זמן לא היינו פה, אולי אפילו יותר מדי זמן. הרבה מאוד מחשבה הושקעה עד שהצלחנו למצוא נוסחה משופרת למדור שלנו ועכשיו אנחנו מוכנים לזה. שלושה משחקים יהיו כאן, האווירה תהיה קצת שונה, אבל הקונספט זהה.
הפעם יהיו לנו שתי קבוצות שחולמות על מקום בשלב הבתים של ליגת האלופות, הקלאסיקו של סנטה פה בארגנטינה וילד אחד שמושך את תשומת הלב ברומניה.

תוצאת תמונה עבור ‪st george fc ethiopia‬‏

המשחק המרכזי
ראשון, 15:00, סנט ג'ורג' – לאופרד (ליגת האלופות האפריקאית)
באפריקה החליטו לשנות את שיטת הטורניר ואחרי שנים רבות שלב הבתים יורחב ל-16 קבוצות. ההרחבה הזו מאפשרת לשמות חדשים להגיע אל הזירה המרכזית של הכדורגל האפריקאי והמשחק בין סנט ג'ורג' ללאופרד הוא דוגמה נהדרת לכך.
בשבוע שעבר, לאופרד הקונגולזית הפסידה במפתיע 1:0 מול סנט ג'ורג' הקטנה, אלופת אתיופיה. בראשון השתיים נפגשות למשחק הגומלין באדיס אבבה כשעל הפרק משק כנפי ההיסטוריה. אם סנט ג'ורג' תשלים את המשימה היא תהפוך לקבוצה האתיופית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. הקהל הביתי יודע שזה הזמן שלו לתת תצוגת עידוד.
לאופרד היא קבוצה מנוסה, היא כבר הופיעה בשלבי בתים ואפילו זכתה בגביע הקונפדרציה ב-2012. למרות זאת, לסנט ג'ורג' יש כמה שמות מנוסים בסגל כמו סלאדין סעיד ואדאנה גירמה, שחקני נבחרת אתיופיה, ורוברט אודונגקארה, שוער נבחרת אוגנדה.

תוצאת תמונה עבור ‪clasico santafesino‬‏

מנהרת הזמן
שבת, 21:00, אוניון סנטה פה – קולון סנטה פה (הליגה הארגנטינאית)
הקלאסיקו של סנטה פה, כמו כל דרבי באשר הוא בדרום אמריקה, תמיד יכול לספק דרמות ומתח. הליגה הארגנטינאית והשיטה המבולגנת שלה גורמים לנו להתגעגע לימים תמימים יותר ולכן נחזור כל הדרך אל שנת 1989.
בסוף העונה שקדמה לה, אוניון סנטה פה ירדה לליגת המשנה ואחרי 8 שנים הדרבי חזר לעיר. העונה המתוחה הסתיימה עם העפלה של שתי הקבוצות לגמר הפלייאוף, בו מצפה למנצחת כרטיס בודד לליגה הבכירה.
אוניון ניצחה במשחק הראשון 0:2 ושבוע לאחר מכן, בסוף יולי 1989, אוניון מילאה את אצטדיונה הביתי במטרה להשלים את המשימה. העובדות היבשות הן שאוניון ניצחה 0:1 משער של לאונרדו מאדלון וחזרה לליגה הראשונה אחרי עונה אחת בלבד, אבל לראות את התמונות מהמשחק ההוא זה פשוט משהו שאין מספיק מילים בכדי לתאר אותן.

תוצאת תמונה עבור ‪florinel coman‬‏

שחקן אחד בשבוע
שבת, 20:30, ויטורול – סטיאווה בוקרשט (הליגה הרומנית)
אחרי הקיזוז ופתיחת הפלייאוף העליון ברומניה, הגיע השעה למשחק העונה. באופן מפתיע, סטיאווה בוקרשט מגיעה מהמקום השני לקראת המשחק הזה, והיא פוגשת את ויטורול, הקבוצה שרוצה זכייה ראשונה באליפות. מאחורי ויטורול עומד בעלים-מאמן עם עבר עצום, גאורגי חאג'י האגדי, והיא מפתחת לא מעט שחקנים כשרוניים באקדמיה על שמו.
אחד השחקנים המרכזיים בוויטורול הוא פלורינל קומאן, חלוץ שיחגוג בעוד חודש את יום הולדתו ה-19 וכבר מוצא מקום חשוב בסגל של הקבוצה. אחרי שבשנתיים האחרונות בעיקר עלה כמחליף, העונה קומאן זכה לרשום הופעת בכורה בהרכב וב-19 ההופעות שלו העונה הוא כבש ארבעה שערים. מלבד היותו בוגר מחלקת הנוער של ויטורול, העונה הוא היה חלק מהריצה המרשימה של קבוצת הנוער בליגת האלופות, שהסתיימה בהדחה בשמינית הגמר מול פורטו.
קומאן הוא רק שחקן אחד בסגל הצעיר במיוחד של ויטורול, שבה השחקנים המבוגרים הם המחליף סורין ראדוי בן ה-31 והשוער ויקטור רמניצ'אנו בן ה-26. העונה הזו וזכייה באליפות בסופה יכולים לקבע את מעמדו של קומאן כאחד משחקני העתיד של הכדורגל הרומני.

השמש הזוהרת מקאבול

זוהיב איסלאם אמירי, אחד השחקנים הראשונים שיצאו באופן ישיר מהליגה באפגניסטן, התראיין לפני מספר חודשים לגרדיאן הבריטי. אמירי נולד במאי 1987, כשילדותו עוברת בצל שלטון הטליבאן במדינה, ובראיון הוא מנסה לשחזר את הפעמים הראשונות בהן הוא נחשף לכדורגל. "הכל היה אסור בימים ההם. הבילוי היחיד שהותר היה הכדורגל, וגם זה רק באצטדיון הלאומי בקאבול", הוא מספר לכתב, "אבל במחצית, אנשי הטליבאן היו מגיעים וכורתים ידיים או מוציאים אנשים להורג". כשרואים את מה שקורה בכדורגל האפגני בשנים האחרונות, פתאום נראה שהסיפורים של אמירי מגיעים מיקום מקביל, אחרת הצמיחה של הענף אמורה להיות תוצר של נס או של עבודה יוצאת דופן.

במשך 18 שנים היה הכדורגל האפגני נתון לבידוד עולמי. בספטמבר 1984 שיחקה הנבחרת האפגנית את משחקה הרשמי האחרון במוקדמות גביע אסיה מול ירדן, ומאז חוותה אפגניסטן נוכחות סובייטית מוגברת, מלחמת אזרחים ושלטון טרור. רק ב-2002 חזרה הנבחרת לבמה הבינלאומית, כשהופיעה במשחקי אסיה בדרום קוריאה. שלוש תבוסות ומאזן שערים של 0 כיבושים ו-32 ספיגות היו התוצאות שאפיינו את הנבחרת הזו עם חזרתה לזירה הבינלאומית. את הניצחון הרשמי הראשון שלה היא רשמה במרץ 2003, כשהיא מנצחת את קירגיזסטן 1:2 במוקדמות גביע אסיה. מי שחשב שהניצחון הזה יסמל את השינוי הגדול, טעה, ויומיים לאחר מכן הנבחרת הובסה 4:0 מול נפאל החלשה.

המפנה האמיתי מתחיל במפגש הכפול של אפגניסטן מול טורקמניסטן במסגרת מוקדמות מונדיאל 2006. המשחק הראשון בחוץ הסתיים בתבוסה משפילה, 11:0, כשגם הגומלין ההיסטורי בקאבול מסתיים בהפסד. ההתאחדות האפגנית החליטה שזה הזמן לנקוט בצעדים לשיפור הנבחרת הלאומית ובאותה שנה הוקמה "ליגת העל של קאבול" (Kabul Premier League). במשך 6 שנים התקיימה הליגה הזו, מבוססת על קבוצות מהבירה בלבד, והתבוססה בבינוניות.

DSC_7495_9

ב-2012 מחליטים בהתאחדות האפגנית לנצל את הפופולאריות הגדולה של הענף כדי לייצר ליגה חדשה לחלוטין. המשחקים ממשיכים להתקיים בקאבול, אבל את הקבוצות שמזוהות עם העיר החליפו 8 זיכיונות, שכל אחד מהם מייצג מחוז אחר באפגניסטן. כדי לאתר כשרונות צעירים החליטו לייצר תכנית ריאליטי בשם "המגרש הירוק" (Maidan e Sabz), שבסיומה כדורגלנים מוכרים ולא מוכרים הרכיבו סגלים של 18 שחקנים לכל אחת מהקבוצות החדשות. אחרי שהסתיימה העונה הרביעית, אפשר להגיד שבליגה הזו יש דברים שגם אנחנו יכולים לחלום עליהם – ענקית התקשורת המקומית, רושאן, היא נותנת החסות הרשמית לליגה, המשחקים מועברים בשתי תחנות רדיו ומשודרים באיכות גבוהה בשתי תחנות טלוויזיה וביוטיוב. על פי הערכות, בגמר האחרון צפו 13.5 מיליון איש, כ-52% רייטינג.

עם זאת, קשה מאוד לייצר שינוי בזמן קצר. זוהיב איסלאם אמירי אולי עשה היסטוריה כשב-2011 עזב את הליגה האפגנית והצטרף למומבאי ההודית, אך מעטים השחקנים בליגה המקומית שיכולים לעשות את קפיצת המדרגה. בשנים האחרונות, לצד השחקנים המקומיים, החלו באפגניסטן לחפש את צאצאי הפליטים מהמדינה שזכו לקבל חינוך לכדורגל אירופי. השחקנים שממלאים היו את הנבחרת מגיעים מכל קצוות אירופה – אובייס עזיזי (Ovays Azizi) מדנמרק, רוהולה איקבאלזדה (Roholla Iqbalzadeh) מנורבגיה, נורלה אמירי (Norlla Amiri) משבדיה ומוסטפא חדיד (Mustafa Hadid) מגרמניה. גם שחקנים מהליגות הנמוכות בהולנד והליגות המחוזיות של אוסטרליה הגיעו בעבר, והכל במטרה לחזק את הנבחרת.

לא כל פרוייקט מתאזרחים או מהגרים עובד בצורה מושלמת, אבל נראה שבאפגניסטן הדברים עובדים בצורה שונה. האפגנים הצליחו לטפס במעלה דירוג פיפ"א, בו היא הגיעה עד לדירוג השיא של המקום ה-122, בזכות לא מעט תוצאות מפתיעות. ב-2014 הם העפילו לגביע האתגר, מפעל שנועד לקדם את הנבחרות החלשות של אסיה, וסיימו את הטורניר בצורה נהדרת עם המקום הרביעי, לאחר הפסד לפלסטין בחצי הגמר והפסד למלדיבים בפנדלים במשחק על המקום השלישי. מוקדם יותר השנה, אפגניסטן רשמה ניצחון כפול על קמבודיה במוקדמות מונדיאל 2018, מה שנרשם כשני הניצחונות הראשונים אי פעם של אפגניסטן במסגרת זו. בהתחשב בעובדה שבשנים האחרונות נבחרת אפגניסטן לא מארחת בביתה והיא נאלצת לנדוד בין האצטדיונים, ניתן אפילו להיות מופתעים יותר.

את היוקרה האמיתית מחפשת אפגניסטן באליפות דרום אסיה. הטורניר מתקיים מדי שנתיים ומכנס את הנבחרות החזקות של האזור לטורניר מותח. אם להיות כנים, הטורניר היה צפוי במשך שנים כשהודו זוכה ב-6 מתוך 9 הטורנירים הראשונים. בשנת 2011, הודו אירחה את הטורניר ואפגניסטן הוכיחה בפעם הראשונה שזו הולכת להיות נבחרת שונה, כשהיא מחלצת ממנה 1:1 במשחק הפתיחה. האפגנים הגיעו עד לגמר, בו הפסידו 4:0 במפגש נוסף מול הודו, במה שהפך להישג המשמעותי הראשון של הנבחרת בעידן החדש. שנתיים מאוחר יותר, חזרה אפגניסטן למקום שבו הכל התחיל, קטמנדו, העיר שאירחה את המשחקים הראשונים של הנבחרת לאחר עידן הטליבאן. האפגנים חצו את שלב הבתים ורשמו בשלב הנוקאאוט שתי סגירות מעגל: אחת בחצי הגמר, עם ניצחון 0:1 מול נפאל, הנבחרת שהביסה אותם בקטמנדו עשור קודם לכן, והשנייה בגמר, כשהיא מנצחת 0:2 את הודו. את השערים בגמר כבשו מוסטפא אזאדזוי וסנדז'אר אחמדי, שניהם ילידי אפגניסטן שגדלו בגרמניה.

בשנת 2013 זכתה ההתאחדות האפגנית בפרס המשחק ההוגן במסגרת טקס כדור הזהב. העסקנים של פיפ"א לא נותרו אדישים ונימקו את מתן הפרס בשל "המסירות והעבודה הקשה בפיתוח הכדורגל בגילאים הצעירים ובניית יסודות המשחק וטיפוח הליגה הלאומית בסביבה של אלימות והרס". אי אפשר לפספס את זה, העבודה הזו מובילה להצלחה מסחררת והאפגנים כבר מסתכלים הלאה לאליפות דרום אסיה שנפתחה השבוע. האפגנים ינסו לעשות הכל כדי להגן על התואר, במה שיהיה עוד צעד של התקדמות עבור המדינה.