תגית: אנגליה

קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (76)

לא מעט הכרעות צפויות לנו בסוף השבוע הקרוב. אלופה חדשה יכולה להיות מוכתרת באיראן, עולה חדשה בכדורגל האנגלי, ובדרום קוריאה זו רק פתיחת העונה אבל כבר יש משחק חם במיוחד.

יום שישי, 16:30, מחזור אחרון בליגה האיראנית
באיראן הכל מוכן לקראת מחזור אחרון משוגע במיוחד. פרספוליס ואסטגלאל מטהרן, שתי הקבוצות הגדולות של הכדורגל האיראני, כרגע נמצאות מאחורי אסטגלאל חוזסטאן הקטנה שחולמת על תואר ראשון. חוזסטאן כרגע מובילה את הטבלה עם 54 נקודות, פרספוליס צמודה אליה עם אותו מספר נקודות ואסטגלאל תקווה למעידה, כשהיא במקום השלישי עם 51 נקודות.
אסטגלאל חוזסטאן תקווה לרשום את ההישג ההיסטורי במשחק ביתי מול זוב אהאן. זו העונה השלישית שלה בלבד בליגה הבכירה. את העונה הקודמת היא כמעט סיימה עם ירידת ליגה, כשרק ניצחון 0:3 בפלייאוף ההישרדות מול מס קרמאן הציל אותה. השם המוביל שלהם הוא חסן בית סעיד, שמשחק לראשונה בקריירה בגיל 26 בליגה הבכירה, ובעונה שעברה הצעיד את פולאד לעליית ליגה.
פרספוליס, שיאנית התארים בכדורגל האיראני עם 9 אליפויות, תשחק גם היא בביתה מול רה אהאן. הבעיה של פרספוליס היא שגם ליריבה יש על מה לשחק, שכן היא כרגע מדורגת מתחת לקו האדום. לפרספוליס יש שני שחקנים לטיניים מנוסים כמו ג'רי בנגטסון מהונדורס ומיקאל אומניה מקוסטה ריקה, אבל האיש שלהם הוא מהדי טרמי, מלך השערים העונה עם 16 שערים.
אסטגלאל, היריבה העירונית של פרספוליס, מעדה בשבוע שעבר עם הפסד לטרקטור סאזי. השבוע היא תצא למשחק חוץ מול סאבה קום, כשהיא יודעת בדיוק איזה צירוף יביא לה אליפות תשיעית אי פעם, מה שישווה אותה לפרספוליס. שני שחקני ענק בכדורגל האיראני מציבים את אסטגלאל בצמרת – השוער מהדי רחמתי, בעל 77 הופעות בנבחרת, ושחקן ההגנה חוסרו חידרי, שעבורו זו עונה שביעית במועדון.

יום שבת, 9:00, סונגנאם – פ.צ. סיאול (הליגה הקוריאנית)
זו עדיין תחילת העונה, אבל שתיים מהקבוצות המעוטרות בכדורגל הקוריאני כבר תופסות כיוון בצמרת הטבלה. פ.צ. סיאול ראשונה עם 19 נקודות, בעוד שסונגנאם מדורגת שלישית עם 18 נקודות.
סונגנאם הצטרפה ל-K-League ב-1989, באחת ההרחבות הראשונות של הליגה. בארון שלה יש 7 תארי אליפויות, 3 גביעים ו-2 זכיות בליגת האלופות של אסיה. במשך שנים הקבוצה נקראה אילווה צ'ונמה, על שם החברה שהחזיקה בה, אך בשנים האחרונות עברה השליטה במועדון לידי מוסדות העיר סונגנאם, שמנהלים את הקבוצה ביד רמה. המאמן, קים האק בום, היה חלק מצוות האימון של המועדון במשך 10 שנים, לאחר מכן יצא לתקופה קצרה לאמן בסין ובליגת המשנה הקוריאנית, וב-2014 חזר למועדון בו זכה בתואר היחיד שלו – אליפות ב-2006. לא הרבה פעמים נותנים קרדיט לשוער צעיר, אבל לסונגנאם שמחזיקה בהגנה הטובה ביותר עם 8 ספיגות יש את קים דונג ז'ון בן ה-21, שוער הנבחרת האולימפית של דרום קוריאה שצפוי גם לקחת חלק בטורניר האולימפי בריו. לצידו מככבים גם טיאגו אלבש הברזילאי, שהגיע מפוהאנג סטילרס, וז'אנג האק יונג, אחד הסמלים הגדולים של המועדון שמשחק בקבוצה כמעט ברצף מאז 2004.
פ.צ. סיאול הצליחה לתפוס תאוצה והמשיך את המומנטום שלה מהזכייה בגביע בעונה שעברה. מלבד המקום הראשון בליגה, לפ.צ. סיאול יש גם עונה מוצלחת בליגת האלופות, כשהיא מעפילה לשמינית הגמר וממתינה שם לאוראווה רד דיימונדס היפנית. פ.צ. סיאול היא ממייסדות הליגה ב-1983, והיא אפילו הספיקה לשנות את השם שלה כמה פעמים ולעבור בין ערים, כולל עזיבה ומעבר חזרה לבירה הקוריאנית. על הקווים עומד צ'וי יונג סו, מי ששיחק בשנות ה-90 ומאמן את הקבוצה מאז 2012. שני זרים מרתקים משחקים בקבוצה. הראשון הוא המונטנגרי דיאן דמיאנוביץ', שמשחק במזרח אסיה מאז 2007 וזו העונה השביעית שלו במדי פ.צ. סיאול, איתה הוא זכה כבר בשתי אליפויות. לצידו נמצא שחקן ברזילאי בשם אדריאנו, שם די נפוץ, אבל לצד השם שלו הודבק הכינוי המלא "אדריאנו מייקל ג'קסון", בשל חגיגות השערים שלו שכוללות מחווה לכוכב הפופ. אגב, כשאדריאנו שיחק באתלטיקו גויאננסה, שיחק לצידו שחקן שכונה ג'ון לנון. מי שמחפש שחקן מקומי מעניין, אז שישים לב לקים וון סיק, ששיחק באקדמיות של רדינג ו-ולנסיין, בילה קצת בליגה הרביעית בצרפת, וחזר לדרום קוריאה לפני 4 שנים, במהלכן הושאל לקבוצת אנסאן, ששייכת למשטרה כחלק משירותו עבור המדינה.

יום ראשון, 18:00, פורסט גרין – גרימסבי (הליגה האנגלית החמישית)
סשה ברון כהן יכול לנשום לרווחה. גרימסבי החביבה, יחד עם פורסט גרין, יאבקו במשחק אחד על הכרטיס היוקרתי לפוטבול ליג. גמר הפלייאוף של הליגה החמישית מתקיים, כמעט כמו כל גמר פלייאוף בליגות הבכירות, בוומבלי ובעונה שעברה הוא הצליח מספר מטורף של 47 אלף צופים.
פורסט גרין נתנה עונה מצויינת אבל היא לא באמת יכלה לעמוד בפני צ'לטנהאם שנתנה עונה של 101 נקודות. במשך שנים רבות היא טיילה בליגות הנמוכות, אבל שתי עונות רצופות, ב-1997 וב-1998, הקפיצו אותה מהליגה השביעית לליגה החמישית. מאז, פורסט גרין תקועה בליגה הזו וכמעט שלא מצליחה להרשים. בעונה שעברה היא רשמה הופעת בכורה בפלייאוף, אבל היא הודחה בחצי הגמר מול בריסטול רוברס, 3:0. המאמן אדריאן פנוק לקח אחריות על רצף של 7 משחקים ללא ניצחון בסיום העונה, והותיר את פורסט גרין לצעוד בפלייאוף עם סקוט בארטלט, המאמן הזמני. ההישג הראשון של בארטלט היה הניצחון בחצי הגמר מול דובר אתלטיק, 1:2 בסיכום. מי שהובילו את פורסט גרין להופעה ההיסטורית בוומבלי הם אליוט פריר, שלא החמיץ משחק ליגה אחד ורשם 48 הופעות העונה, ג'ון פארקין, מלך השערים עם 13 שערים ומי שהצעיד את פליטווד טאון לעליית ליגה לפני שנתיים, ודארן קרטר, שלפני 14 שנים בזכות פנדל בגמר הפלייאוף העלה את בירמינגהאם לפרמייר ליג.
גרימסבי סיימה בקושי במקום הרביעי בעונה הסדירה וגם את המקום שלהם בוומבלי הם השיגו אחרי מאמץ ממושך. בריינטרי הקטנה הצליחה להקשות עליהם עם הפסד 1:0 במגרש הביתי, אבל גרימסבי הפכה את התוצאה במשחק החוץ עם 0:2 לאחר הארכה ושער ניצחון בדקה ה-110. ב-2010 ירדה גרימסבי אל הליגה החמישית ונפרדה מהפוטבול ליג לראשונה מאז 1892. בשנים האחרונות גרימסבי מגיעה לפלייאוף, אבל היא מפסידה שם פעמיים בחצי הגמר ובעונה שעברה היא הפסידה לבריסטול רוברס בגמר לאחר פנדלים. למאמן פול הרסט יש היכרות עם מעמדי פלייאוף, כשבעבר הוא הצליח לנצח אפילו פעמיים בגמר הפלייאוף, אבל זה היה בליגה השביעית עם אילקסטון טאון (2009) ובוסטון יונייטד (2010). שני שחקנים אירים עומדים במרכז הבמה – השוער ג'יימס מק'קיאון, ששותף לשתי עליות ליגה עם פיטרבורו יונייטד מהליגה הרביעית לליגה השנייה, ופדרייג אמונד, שכבש 31 שערים העונה. מלבדם יש גם את ניית'ן ארנולד וריצ'ארד טייט, שניצחו בגמר הפלייאוף ב-2014 במדי קיימברידג' יונייטד, ואנדי מונקהאוס, שעשה את אותו הדבר עם בריסטול רוברס בעונה שעברה.

חוליגנים עם סטייל

19 באפריל 2016, דה דן, לונדון
מילוול – פליטווד טאון 0:1 (League One)
לאלבום התמונות המלא: https://flic.kr/s/aHskvCHU1a

20160419_185233

בשיר האוהדים של מילוול, Let 'em come, יש שורה אחת שבעצם מתארת את מילוול במיטבה: "We're the best team in London, no, the best in the World". בהתחשב בעובדה שמדובר בקבוצה ששיחקה רק שנתיים בליגה הבכירה, מדובר באמירה קצת נועזת, אבל זו מילוול – גאה, בטוחה בעצמה, כשמאחוריה נאמנות חסרת פשרות של האוהדים.
בשנת 1993 עזבה מילוול את הדן הישן ועברה אל הדן החדש שממוקם בדרום ברמונדזי בדרום-מזרח העיר. הדרך אל האצטדיון נראית כאילו מילוול נמצאת במקום שהכי הולם אותה. דימוי החוליגנים שדבק במילוול תואם את זה שנראה כאילו 95% מאוכלוסיית השכונה מעשנת וקשה לשמוע באזור (ובמיוחד לא במגרש) משפט שלא כולל בתוכו את המילה האסורה על כל הטיותיה.
למרות כל הציפיות, לא נרשמו אירועי אלימות ונראה שהאוהדים של מילוול לא כאלה חוליגנים. יכול להיות שזה עוד מקרה של ניפוח תקשורתי ויכול להיות שזה בכלל קשור לזהות היריבה, פליטווד טאון. פליטווד שיחקה לראשונה ב-Football League רק ב-2012/13 והעלייה שלה לליגה השלישית הייתה העלייה ה-6 בתוך 10 שנים. העיר הזו כל כך חור, שאפילו ביציעים עלתה השאלה "איפה זה בכלל פליטווד?". לתוהים, העיר נמצאת במרחק יריקה מבלקפול, שזה בדיוק כמו בליגה, שם הם נמצאים 2 נקודות מעל בלקפול והקו האדום.

20160419_193145

מול הקופות משתרע מגרש חניה גדול שבקצהו אוטובוס שיצא מכלל שימוש. על האוטובוס מוטבעים שמותיהם של 4 תחנות עיקריות בתולדות מילוול. כמובן שהתחנה הראשונה היא ברמונזדי. לאחריה מגיע וומבלי, בו ביקרה מילוול לראשונה ב-1999 כשעלתה לגמר הגביע לליגה השלישית והרביעית, שם הפסידה לוויגאן. התחנה השנייה, קארדיף, שבימי השיפוצים בוומבלי אירח את גמר הגביע ההיסטורי ב-2004 מול מנצ'סטר יונייטד והסתיים בהפסד 3:0. התחנה האחרונה היא בודפשט, לציון המשחק הבודד של מילוול באירופה, שהתקיים בעונה לאחר מכן מול פרנצבארוש והסתיים גם הוא בהפסד, 4:2 בסיכום.
החיבור למורשת המועדון לא מסתיים כאן. בחנות המועדון תוכלו למצוא חולצות ישנות שמנסים להיפטר מהן. הרוב הן חולצות בצבע צהוב זוהר במיוחד שיכולות לשמש גם כחולצה לאוהדי מכבי תל אביב וגם כאפוד זוהר בשעת הצורך. מיד אחרי הקופות ממתינה חנות קטנה שפעילה בימי משחקים ומוכרת תוכניות מן העבר. בארכיון המדהים הזה היה אפשר למצוא תוכניות מהעונות האחרונות ומשם ללכת אחורה עד לתוכניית המשחק מול קריסטל פאלאס, אי שם ב-1993.
בניגוד ללייטון אוריינט מסבירי הפנים, אל הפאב של אוהדי מילוול אי אפשר להיכנס בלי כרטיס חבר מועדון. האוהד המזדמן יצטרך לטייל בין שתי קצוות מנוגדות של המגרש כדי להרגיע את הנפש לפני המשחק. באחת מחכה סככה ענקית ובה ברז בודד שמוזג בירה ומסך טלוויזיה ענק שמעדכן על המתרחש בשאר המשחקים באנגליה. בקצה השני, מול חנות האוהדים, אפשר לשתות בירה אבל בעיקר לאכול. מנת הדגל מיועדת לכל מי שחובב אוכל גרוע אך שמנוני מספיק – סוג של משה בתיבה שעבר טיגון בשמן עמוק.

המשחק עצמו התפתח להיות די מביך עבור מילוול. הקבוצה המקומית, שנאבקת בצמרת ומכוונת לפחות להגיע לפלייאוף, מצאה את עצמה נרפית במיוחד בזמן שפליטווד דווקא תוקפת גלים גלים. ההזדמנויות המועטות שמילוול הגיעה אליהן התאפיינו בחוסר דיוק משווע ואפילו לא הגיעו לרחבה בחלק מהזמן. בתקציר אפשר לראות בדיוק על מה מדובר ולהבין עד כמה היה למילוול מזל שהמשחק הזה נגמר בניצחון שלהם.
אם יש מישהו ששווה לשבח אותו במשחק זה דווקא השופט, רוס ג'ויס. בנתונים הרשמיים של המשחק מצויין שנשרקו בסך הכל 17 עבירות. בתחושה מהיציע לפחות זה נראה כאילו הוא שרק אפילו חצי מזה. המשחק היה אגרסיבי, אבל שטף, ואני מוכן להמר ששופטים אחרים מליגות אחרות שנמצאות קצת יותר דרומית לאנגליה, היו מסיימים את המשחק הזה עם מספר תלת-ספרתי של עבירות וקצת יותר מארבעה צהובים.
כדי להפיח רוח חיים במשחק, אוהדי מילוול החליטו להתעלק על שחקן פליטווד, ניית'ן פונד. פונד הוא אחד הכוכבים הגדולים של פליטווד. הוא משחק במדיה מאז 2003. במחצית השנייה, בזמן שפונד ממשיך בעבודת ההגנה שלו, החלו יושבי הדן ובייחוד יושבי השורות הראשונות לשרוק בוז בכל נגיעה שלו. אחרי עימות ממושך בין פונד לקהל, רגע השיא מגיע באזור הדקה ה-60, כשכדור מתעופף אל היציע, אחד האוהדים תופס את הכדור מציע לפונד את הכדור, מנהל איתו טראש טוק בו לא הצלחתי להכריע מי קילל יותר, האוהד הוסיף עוד כמה קללות עסיסיות, לפני שהוא מנסה לפגוע עם הכדור בפונד. באופן לא מפתיע, האוהד היה מסטול מספיק כדי לפספס את פונד, אבל השופט לא פספס כלום וסיים את הסיפור עם צהוב.

20160419_194451

אלו היו ארבעה ימים של כדורגל אחר. כדורגל שמחובר לאנשים ומזמין אליו את כולם. כדורגל שבו אנשים מעדיפים לראות את הקבוצה המקומית שלהם על פני עוד משחק באווירה מלאכותית בליגה בכירה. מעדיפים לשבת ליד כיסא ריק מאשר לשבת ליד מישהו שטס חצי עולם כדי לקפוץ בשערים של הקבוצה האורחת. מעדיפים את הבירה שלהם קרה ואת הפאי חם במקום ללכת לאכול אחרי המשחק ברשת המזון המהיר הקרובה.
זה בעיקר גורם לי להרגיש נימה של אכזבה. איך יגדלו אוהדים בארץ אם לא מצליחים למשוך אותם למשחקי הקבוצה המקומית? אני אפילו לא מדבר על תושבי פתח תקווה שמעדיפים את מכבי או הפועל תל אביב. איזו שייכות לילד מהצפון שאוהד את בית"ר ירושלים? לילד מהדרום שאוהד את מכבי חיפה?
מורשת? לפני המשחק של מילוול ערכו סיור באצטדיון מלא בפיקנטריה עם שחקן ששיחק במועדון בשנות ה-70. כמות הפעמים ששמעתי "מי זה הזקן הזה?" בטקסי הוקרה לשחקני עבר בארץ היא מתישה. אבל קבוצות בארץ בקושי מצליחות לשמור על מגרש ביתי ראוי בעיר שלהן, בהנחה שהן לא עשו רילוקיישן לעיר שבה יש קצת יותר כסף. אז את מי זה מעניין שהשחקן הזה עשה 400 הופעות במדי הקבוצה בזמן שהוא עבד כנהג אוטובוס? תביאו את השחקן הזה שהיום משחק כאן, אתמול שיחק ביריבה העירונית ומחר ישחק ביריבה האידיאולוגית.
כמעט שלושה עשורים הייתם פה, לא יכולתם להשאיר לנו משהו קצת יותר רציני בכדורגל מדאבל של המשטרה הבריטית?