קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (70)

אחרי פגרת הנבחרות, הגיע הזמן לחזור בכוחות מחודשים והפעם אנחנו עם לא מעט משחקים מליגות משניות. גרמניה, אנגליה וארה"ב על הפרק, אז אנחנו מיד מתחילים במסע שלנו.

יום שבת, 16:30, שטוטגארטר קיקרס – שטוטגארט ב' (הליגה הגרמנית השלישית)
אני לא יודע מה יותר מקסים – העובדה שקבוצות מילואים לוקחות חלק בליגה השלישית של גרמניה או העובדה ששתי הקבוצות של העיר שטוטגארט בליגה הזו נמצאות מתחת לקו האדום. דרבי הוא דרבי, ולא משנה אם מדובר בקבוצת מילואים, והעיר כמרקחה.
לשטוטגארטר קיקרס היו ימים יפים יותר. עד שנות ה-80 היא הייתה קבוצת ליגה שנייה לגיטימית והיא אפילו התגלגלה פעמיים אל הבונדסליגה. בשנים האחרונות לעומת זאת היא התדרדרה עד הליגה הרביעית, ואפילו ההבלחה שלה בעונה שעברה, שהסתיימה בפספוס פלייאוף העלייה ב-2 נקודות, לא מעידה על רמתה הנוכחית. הקיקרס נמצאים כרגע במקום ה-18, שווים למקום ה-17 שמוביל לחוף מבטחים. לקבוצה שהצמיחה את יורגן קלינסמן ובשורותיה שיחקו שחקנים כמו פרדי בוביץ' וחואן ארנולדו קייאסו אין היום יותר מדי שמות גדולים. השם המוביל הוא אריך ברקו, גרמני ממוצא גנאי שגדל במחלקת הנוער של שטוטגארט ואפילו היה חלק מנבחרת הנוער עד גיל 17 באליפות אירופה ב-2011. היום ברקו הוא מלך שערי הקבוצה עם 8 שערים והוא משמש עוגן מרכזי בחולייה הקדמית. לצידו ניתן לציין את המגן מארק שטיין, ששיחק בהרטה ברלין, הקשר וינצ'נזו מארקזה, שמשחק במועדון מאז 2009, והקשר אדיסון יורדאנוב, שהיה חלק מנבחרות הנוער של גרמניה עד שהחליט לפני שנתיים לעבור לשחק במדי הנבחרת הצעירה של בולגריה.
בזמן שהקבוצה הבכירה רושמת עוד עונה בינונית בבונדסליגה, קבוצת המילואים של שטוטגארט מסובכת בתחתית. הקבוצה משחקת בליגה השלישית מאז עונת 2003/4 ובעונת 2008/9 היא הייתה אחת המייסדות של הליגה השלישית במתכונתה הנוכחית. היא אמנם לא יכולה לעלות ליגה, אבל השהות שלה בליגה הזו מאפשרת לשחקנים לצבור ניסיון בדרך לקבוצה הבוגרת או אפילו לפני מכירה לקבוצה הבאה. כרגע היא מדורגת במקום האחרון, אך רק 4 נקודות מבדילות בינה לבין הישרדות בליגה. מי שמדריך את הקבוצה הוא ולטר תומה, שהיה עוזר המאמן של קבוצת המילואים במשך קרוב לעשור. בסגל נמצאים לא מעט שמות צעירים עם ניסיון מרשים כמו מתיאס צימרמן, שזכה באליפות אירופה עד גיל 17 ב-2009, בוריס טאשצ'י האוקראיני, שכבש 7 שערים העונה, ופיליפ מוונה, אוסטרי בן להורים מרואנדה שהגיע בגיל 16 ממחלקת הנוער של אוסטריה וינה. לא רק שחקנים צעירים יש בקבוצה, כשגם קקאו, החלוץ הברזילאי ששיחק בנבחרת גרמניה, חזר בינואר האחרון למועדון אחרי ביקור קצר ביפן.

יום שבת, 17:00, פולהאם – מילטון קינס דונס (הליגה האנגלית השנייה)
הרבה זיעה צפויה במאבקי התחתית של הצ'מפיונשיפ. פולהאם ומילטון קינס דונס נמצאות במרדף יחד עם רות'רהאם, כשנראה שרק אחת מהן תרד ליגה ותצטרף לצ'רלטון ובולטון שקבורות בתחתית.
הרבה מים עברו בתמזה מאז הפעם האחרונה שפולהאם שיחקה בליגה השלישית. קווין קיגאן, רגע לפני שהוא מתמנה למאמן הנבחרת, הוביל את פולהאם לליגת המשנה בעונה חלומית עם 101 נקודות (אגב, יחד איתה עלתה וולסול ומהפלייאוף הצטרפה מנצ'סטר סיטי). פולהאם דהרה כלפי מעלה, כולל 14 עונות בפרמייר ליג וגמר הליגה האירופית ב-2010. לפני שנתיים הכל התרסק, כשמוחמד אל פאיד מוכר את הקבוצה עם חובות ענק לידיו של שאהיד חאן, מיליארדר אמריקאי-פקיסטני שמחזיק גם בקבוצת הפוטבול של ג'קסונוויל. כרגע היא נמצאת במקום ה-21, נקודה מעל לקו האדום, כשיש לה את ההתקפה השנייה בטיבה בליגה עם 57 כיבושים אבל גם את אחת ההגנות הרעות בליגה עם 64 ספיגות. למי שהספיק לשכוח, באמצע העונה, כשהקבוצה במרכז הטבלה, פולהאם פיטרה את קיט סימונס והחליפה אותו בסלבישה יוקאנוביץ' שברח ממכבי תל אביב. כשרואים את הסגל של פולהאם ההפתעה היא אפילו עצומה יותר עם שמות כמו רוס מקורמאק, סגן מלך השערים העונה עם 19 שערים, מוסא דמבלה, שגם הוא מפציץ העונה עם 12 שערים, אלכסנדר קצ'אניקליץ', השבדי הוותיק, ופרננדו אמורבייטה, הוונצואלי-באסקי שחזר מהשאלה במידלסברו.
מילטון קינס דונס היא סיפור בפני עצמו. הקבוצה נולדה בחטא, כשהתקבלה ההחלטה להפוך את ווימבלדון המיתולוגית לקבוצה הנוכחית בשנת 2003. מאז היא דשדשה בעיקר בליגה השלישית עד שבעונה שעברה הצליחה לעלות לראשונה בהיסטוריה לליגת המשנה. את עונת הבכורה שלה היא מבלה בעיקר בתחתית, כשהיא במקום ה-22, ממנו יורדים חזרה לליגה השלישית. את הקבוצה מאמן קרל רובינסון, שב-2010 קיבל לידיו את משרת האימון הראשונה בקריירה שלו ומאז לא עזב את המועדון. כשמסתכלים על הסגל של מילטון קינס דונס, רואים שיש הבדלים עצומים בינה לבין פולהאם. אם בפולהאם ראינו כמה שמות גדולים, במילטון קינס השמות יגרמו לכם להרגיש כאילו אתם בעוד שמירה במנג'ר. דין לווינגטון, מי שמשחק בקבוצה עוד מימיה כווימבלדון ושיאן ההופעות עם 554 הופעות בכל המסגרות, הוא השחקן המוביל של הקבוצה. יחד איתו נמצאים גם ג'וש מרפי, המושאל מנוריץ' שרושם עונה נהדרת עם 4 שערים ו-5 בישולים, דייויד מרטין, שהיה שוער נבחרת הנוער עד גיל 19 כשזו סיימה כסגנית אלופת אירופה ב-2005, ובסגל המורחב ניתן למצוא אפילו את מאתיו אפסון קשישא בן ה-36, שעדיין מנסה לשחק מדי פעם.

יום שני, 1:00, ניו יורק קוסמוס – אוטווה פיורי (NASL)
קופצים לארה"ב אבל בלי ה-MLS הגדולה, אלא עם ה-NASL – הליגה שפעם הייתה הליגה הבכירה, ובשנים האחרונות עושה ניסיונות לחזור לעניינים. העונה בליגה הזו תפתח עם שחזור של הסוקר בול, גמר העונה שעברה, אז ניו יורק קוסמוס ניצחה 2:3 וזכתה באליפות השנייה שלה.
עבור ניו יורק קוסמוס מדובר בתחיית המתים. הקבוצה זכורה מימיה העליזים בשנות ה-70 עם פלה, בקנבאואר, קרלוס אלברטו ואפילו מוטל'ה שפיגלר, כשזכתה בגלגול הקודם שלה ושל הליגה ב-5 אליפויות. ב-1985, כשהליגה נעלמה, ניו יורק קוסמוס נעלמה איתה. באוגוסט 2010, כשהיוזמה לחדש את ה-NASL עלתה, היה זה ברור שהקוסמוס יחזרו לפעולה. יחסית לקבוצה מליגה משנית, ניו יורק קוסמוס הצליחה למשוך אליה שמות מעניינים כמו ראול ומרקוס סנה הספרדיים. מי שעומד על הקווים הוא ג'ובאני סבארסה, שמכיר את הכדורגל האמריקאי מקרוב בתור מי ששיחק 4 עונות ב-MLS. יחד עם סבארסה, הגיעו עוד שני שחקנים לאחרונה מארץ מוצאו, ונצואלה – חואן אראנגו, שהגיע מטיחואנה המקסיקנית, ויוהאנדרי אורוסקו, שבילה קצת באל איתיחאד הסעודית. הרכש בינואר כלל גם את ניקו קרנצ'אר, שהוחתם לאחר ששוחרר מדינאמו קייב. כשהם מצטרפים לגיבורי האליפויות, המגן הספרדי אייוסה גרסיה והשוער האמריקאי ג'ימי מאורר, מתקבל סגל שחולם על אליפות נוספת.
אוטווה פיורי היא אחת משתי הקבוצות הקנדיות בליגה, יחד עם פ.צ. אדמונטון. עד שנת 2013, היא שיחקה ב-USL, ליגה משנית אחרת שאחרי ההקמה של ה-NASL הפכה לליגה השלישית בחשיבותה. אחרי עונת בכורה חלשה ועונה שנייה שהסתיימה בהפסד בגמר, אוטווה רוצה את האליפות אצלה בבית. הצוות המקצועי הוא די מעניין וכולל כמאמן ראשי את פול דלגליש, הבן של קני, את העוזר מרטין נאש, אח של סטיב, ומאמן השוערים הוא ברוס גרובלאר, שהיה שוער ליברפול בשנות ה-80. בסגל יש שני שחקני נבחרת קנדה עתירי ניסיון – ג'וליאן דה גוסמן, ששיחק בעברו בדפורטיבו לה קורוניה, ומרסל דה יונג, ששיחק ברודה ובאוגסבורג. שווה לדבר גם על רומולד פזר, השוער שהיה מאוד דומיננטי בריצה של אוטווה בעונה שעברה, וקארל האוורת', שיהפוך במהלך העונה לשחקן עם הכי הרבה הופעות במועדון. כמובן, שאי אפשר שלא לציין את הרכש שהגיע לאחרונה, עידן ורד, שהגיע כשחקן חופשי לאחר ששוחרר מהכוכב האדום בלגרד

קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (64)

הגיע הזמן שוב להתרווח, לעזוב את הכל ולהתחבר לזמן קצר למשחקים הטובים ביותר שיש לכדורגל להציע. נהיה בביקור נוסף באליפות אירופה בכדורגל באולמות, הפעם למשחק הגמר, נראה קצת כדורגל נשים עם המוקדמות האולימפיים של צפון אמריקה ונחזור בדיוק בזמן כדי להכיר את ההפתעה של הכדורגל הספרדי העונה.

יום שבת, 22:00, רוסיה – ספרד (אליפות אירופה בכדורגל באולמות)
לפני שבוע ביקרנו בבלגרד באחד המשחקים שנעלו את שלב הבתים של אליפות אירופה בכדורגל באולמות, והפעם אנחנו קופצים שוב כדי לצפות בגמר הטורניר. זו תהיה הפעם החמישית שספרד ורוסיה נפגשות בשלב הזה בטורניר, במשחק שמפגיש בין שתיים מהמעצמות האירופיות בענף.
ההופעה הראשונה של נבחרת רוסיה בטורניר בינלאומי נראית כמו זכרון עמום – גביע העולם ב-1992 כלל תבוסה מול נבחרת ארה"ב ומאזן הגנתי מביך של 16 ספיגות. מאז הרוסים הפכו לשם דבר בענף עם 3 הופעות בחצי גמר גביע העולם ו-5 גמרים באליפות אירופה. הישג השיא של רוסיה בכל הזמנים היה הניצחון על ספרד בגמר אליפות אירופה ב-1999, מה שבינתיים מעניק לה את התואר היחיד שלה. זו האליפות השלישית ברציפות שרוסיה מעפילה לגמר, כשב-2012 הם מפסידים 3:1 בהארכה לספרד ושנתיים מאוחר יותר הם מפסידים לאיטליה באותה תוצאה, הפעם ללא הארכה. גם ברמת הקבוצות רוסיה תופסת מקום של כבוד ואלופות רוסיה העפילו לכל אחד מהפיינל פורים מאז 2012. את שלב הבתים רוסיה עברה אחרי ניצחון מול קזחסטן ותיקו מפתיע מול קרואטיה, לאחר מכן הביסה את אזרבייג'ן ברבע הגמר והזיעה בהארכה בחצי הגמר מול סרביה. מי שמובילים את הנבחרת הם דווקא שלושה ברזילאים מתאזרחים, אדר לימה ורוביניו, שמשחקים מאז 2006 בגאזפרום-יוגרה יוגורסק, האלופה המכהנת, ורומולו, שמשחק בדינאמו מוסקבה. יש גם שחקנים מקומיים שיודעים לכבוש לא מעט וביניהם ניתן למצוא את סרגיי אברמוב מיקטרינבורג וסרגיי סרגייב מדינאמו מוסקבה.
נבחרת ספרד היא מעצמה עולמית ואולי הנבחרת היחידה שיכולה לעמוד כשווה מול נבחרת ברזיל האימתנית. מתוך תשעה טורנירי אירופיים, ספרד הגיעה לגמר בשבעה וניצחה בשישה מהם. הספרדים גם ניצחו את ברזיל פעמיים בגביע העולם, בגמר של 2000 ובחצי הגמר של 2004, בשני טורניר שהסתיימו עם זכייה בתואר. הספרדים משייטים להם אל הגמר אחרי ניצחונות על הונגריה ואוקראינה בבתים וניצחונות בנוקאאוט מול פורטוגל ורוסיה. היא גם הנבחרת עם מאזן השערים הטוב ביותר בטורניר, 20 שערים ב-4 משחקים. הסגל הספרדי מבוסס בעיקר על שלוש הקבוצות הגדולות של הליגה – ברצלונה, אינטר ומורסיה. השמות הבולטים הם שני הכובשים המצטיינים של הנבחרת אלכס (5 שערים) ומיגלין (4 שערים), ושלושה מהשחקנים שהיו שותפים לתואר האירופי ב-2012, רפא אוסין, לין וקרלוס אורטיז.

יום שבת, 23:00, ארה"ב – מקסיקו (הטורניר הקדם-אולימפי לנשים)
ממשיכים בהכנות לקראת האולימפיאדה, והפעם אנחנו בצפון אמריקה, שם יחלקו שני כרטיסים לטורניר האולימפי לנשים. כנראה ששני הכרטיסים ילכו כצפוי לארה"ב ולקנדה, אבל יש נבחרות כמו מקסיקו שמאוד היו רוצות להפתיע בדרך לריו.
ארה"ב היא מהנבחרות החזקות ביותר בכדורגל הנשים העולמי. האמריקאיות זכו בשנה האחרונה בגביע העולם בפעם השלישית, תואר שעומד בגאון לצד 4 מדליות זהב אולימפיות. המאזן האולימפי של נבחרת ארה"ב הוא אפילו הרבה יותר מרשים מעבר למדליות המוזהבות – היא הפסידה רק פעמיים ב-28 משחקים, פעמיים מול נורבגיה בגמר של סידני 2000 ובשלב הבתים של בייג'ינג 2008. את הטורניר פתחה ארה"ב ברגל ימין עם ניצחון קליל 0:5 מול קוסטה ריקה בעוד תצוגת תכלית של אלופת העולם. המאמנת, ג'יל אליס, לא מזלזלת במעמד או ביריבות, והעמידה סגל שכולל את השחקניות הטובות ביותר שיכולות להגיע לטורניר. קרלי לויד הוותיקה (213 הופעות, 83 שערים) ואלכס מורגן (101 הופעות, 59 שערים) מופקדות על החלק ההתקפי, למרות שבמשחק האחרון מול קוסטה ריקה מי שגנבה את ההצגה הייתה דווקא קריסטן פרס, שכבשה את שערה ה-30 בנבחרת. מאחור ניתן למצוא בחוליית ההגנה את אלי קריגר, מייגן קלינגנברג וג'ולי ג'ונסטון, וכמובן את השוערת הנפלאה, הופ סולו.
יש מי שיגידו שארה"ב עדיפה, אבל למקסיקניות יש זכרונות טובים. בגביע הזהב של 2010, טורניר שבו 2 הפיינליסטיות העפילו למונדיאל שנה לאחר מכן, הצליחה מקסיקו להפתיע את ארה"ב בחצי הגמר עם ניצחון 1:2, ששלח אותה למונדיאל ואת האמריקאיות לפלייאוף. מקסיקו חולמת לחזור לטורניר אולימפי ראשון מאז 2004 ואת הדרך לשם הן מתחילות בצורה טובה עם ניצחון קליל 0:6 מול פורטו ריקו. מי שמובילות את הטריקולור בטורניר הן שלוש שחקניות שכל אחת מהן היא סיפור אדיר בפני עצמה. מוניקה אוקמפו, אחת החלוצות הבולטות של נבחרת מקסיקו שזכורה בזכות השער המדהים הזה שהיא כבשה נגד אנגליה במונדיאל 2011, מאריבל דומינגז, שבגיל 37 עדיין משחקת במדי הנבחרת וכבשה שלושער נגד קוסטה ריקה, וססיליה סנטיאגו, השוערת שבגיל 16 הפכה לשחקנית הצעירה בתולדות גביע העולם לנשים, אלו השחקניות שחולמות על הפתעה.

יום ראשון, 18:00, לגאנס – אוססונה (הליגה הספרדית השנייה)
שתי נקודות מפרידות בין המקום השני למקום השמיני בליגת המשנה בספרד, רצף של מקומות שכולל כרטיס אחד לליגה הראשונה וארבעה כרטיסים לפלייאוף העלייה. בזמן שאלאבס דוהרת מהמקום הראשון, ביום ראשון יפגשו שתי קבוצות, האחת עתירת ניסיון והשנייה מעולם לא שיחקה בליגה הבכירה.
לגאנס הייתה שם קטן בכדורגל הספרדי, כזה שבילה שנים בליגה הרביעית והחמישית. ב-1988 רשמה הקבוצה היסטוריה קטנה עם עונת בכורה בליגה השלישית וכעבור 6 שנים היא כבר שיחקה בליגה השנייה. הקדנציה הראשונה שלה נמשך 11 עונות, עד ירידת הליגה הכואבת ב-2004. זה לקח הרבה זמן, אבל ב-2014 לגאנס חזרה לליגת המשנה ואת עונת הקאמבק שלה בשנה שעברה היא סיימה במקום ה-10. העונה לגאנס היא הפתעה די מרעננת, כשהיא במקום השני עם 40 נקודות, ומתהדרת בהיותה הקבוצה עם הכי מעט הפסדים בליגה (4 הפסדים) וההגנה הטובה ביותר בליגה (20 ספיגות). החלומות על עונת בכורה ושובו של דרבי הפרברים של מדריד מול חטאפה נראים קרובים מתמיד. למאמן אסייר גריטאנו זאת חוויה די מעניינת, אחרי שבהופעות הקודמות שלו בליגת המשנה היה שותף לאליקנטה ב-2009 וקסטייון ב-2010, שתי קבוצות שדווקא ירדו ליגה. בסגל מככבים ז'ון אנדר סראנטס, השוער שגדל במחלקת הנוער של אתלטיק בילבאו, אלכסנדר סימנובסקי, מלך השערים מארגנטינה עם 8 שערים, ופבלו אינסואה, הצעיר המוכשר שמושאל מדפורטיבו לה קורוניה.
אוססונה היא שם דבר בכדורגל הספרדי, עם 34 עונות בליגה הראשונה והופעה בחצי גמר גביע אופ"א ב-2007, אבל כל אלו שייכים להיסטוריה. לפני שנתיים נפרדה אוססונה מהליגה הבכירה ואת העונה הראשונה שלה בליגת המשנה מאז שנת 2000 היא סיימה במקום ה-18, מרחק של נקודה מירידת ליגה. העונה אוססונה נראית קצת יותר טוב, מקום חמישי ונקודה אחת בלבד מלגאנס. המאמן אנריקה מרטין הוא דמות מזוהה עם המועדון, כששיחק בשנות ה-70 וה-80 במדי הקבוצה ורשם 253 הופעות ליגה. באופן די מעניין, לאחר הפרישה שלו הוא קיבל תפקיד במחלקת הנוער של המועדון ולאחר 9 שנים, שכללו גם קדנציות כמאמן ראשי, עזב את הקבוצה לטובת לגאנס, בה אימן בשתי קדנציות בתחילת המילניום. בסגל ניתן למצוא לא מעט שחקנים שיודעים דבר או שניים על הליגה הזו, כמו השוער נאוזט פרז והמגן חאבייר פלאניו (שאגב משחק יחד עם אחיו התאום, מיגל), אבל גם לא מעט שחקנים צעירים שגדלו במועדון בשנים האחרונות כמו אלכס ברנגר בן ה-20 ואונאי גרסיה בן ה-23. למי שמחפש שם פיקנטי, באוססונה משחק קנאן קודרו, בנו של מהו קודרו, ששיחק בעברו בסוסיאדד, ברצלונה, טנריפה ואלאבס (וגם במכבי תל אביב.