בחזרה לשורשים

זה היה בדקה ה-109 של המשחק על המקום השלישי. לעיני הקהל הקטארי, הצליח איימן חוסיין, עדיין לא בן 20, להתרומם לנגיחת חייו ולכבוש את שער הניצחון שהעלה את נבחרת עיראק לאולימפיאדה על חשבון נבחרת קטאר. זו לא הפעם הראשונה שהעיראקים משתתפים באחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם, אבל משהו בשער הזה הצליח להוציא לרחובות את עיראק כולה לרחובות.
איימן חוסיין הוא בערך תמצית סיפורה של עיראק כמדינה במהלך תקופת חייו. הוא נולד למשפחה מוסלמית סונית בכירכוכ, עיר בצפון המדינה שבה רוב האוכלוסייה היא כורדית. במרץ 2003, יומיים לפני יום הולדתו השביעי, פלשו כוחות צבא ארה"ב לעיראק במטרה להפיל את שלטון סדאם חוסיין. בשטח, היציבות התערערה ככל שעבר הזמן והמתיחות בין הקבוצות השונות בחברה גברו. שיעים, סונים וכורדים מצאו את עצמם פתאום בעיצומה של מלחמת אזרחים שבה ארגוני טרור מכתיבים את הטון.
חוסיין ומשפחתו חוו על בשרם את הלחימה הפנימית. העימותים בכירכוכ הובילו את המשפחה לנדוד לבגדד, אך גם שם התברר כי הם לא בטוחים. אביו נרצח בפיגוע של אל קעידה בו התפוצצה מכונית תופת ב-2008. אחיו, ששירת במשטרה העיראקית, נחטף ב-2014 על ידי כוחות דאע"ש ומאז נעלמו עקבותיו.
למרות כל אלו, שער אחד של חוסיין מצליח להצית את הדמיון עבור מיליוני עיראקים, שמרגישים כי הם מתקרבים לשחזור ההופעה ההירואית של הנבחרת האולימפית ב-2004.

כשהרחובות בעיראק בוערים והכוחות האמריקאים עדיין בשטח, הנבחרת העיראקית התכוננה לאולימפיאדה באתונה. נשאת אכרם, מי שהיה אז בן 19 בלבד אבל נחשב לדור העתיד של הכדורגל בעיראק, הבין מהר מאוד שהמצב לא אידיאלי. "התנאים היו נוראיים והשפיעו על כל הנבחרת", שחזר אכרם, "טסנו מבגדד לאתונה במטוס צבאי. לשחקנים היה אוסף של בגדים שונים ולא תואמים – חלקם של נייק, חלקם של אדידס – אלו היו בגדים שהשחקנים הביאו, מאחר ומעולם לא היה לנו ציוד רשמי. בכדי לשחק עם המדים הללו, היינו צריכים לכסות את שמות היצרניות השונות עם מדבקות".
אם זה לא מספיק, היריבה הראשונה שחיכתה לה הייתה פורטוגל של ראול מיירלש, הוגו אלמיידה וז'וזה בוסינגווה. אליהם הצטרפו לואיס בואה מורטה כחריג גיל וכריסטיאנו רונאלדו, שהצטרף לאחר ההפסד בגמר היורו. שתי הנבחרות נפגשו באצטדיון בפטראס 24 שעות אחרי שארגנטינה הביסה שם את סרביה ומונטנגרו 0:6. המחשבה הראשונית הייתה שהתוצאה במפגש בין פורטוגל לעיראק תהיה זהה.
קשה להאמין שנבחרת שעוברת תלאות כאלה תצליח לעשות משהו בטורניר, בטח מול נבחרת כמו פורטוגל. בדקה ה-13 ההשערה התחזקה, כשהיא ספגה שער עצמי והפורטוגלים עלו ל-0:1. אבל לא זה היה המצב של עיראק. עוד הדקה ה-29 היא הפכה את התוצאה וגם שער שוויון של הפורטוגלים לפני המחצית לא שבר אותה. העיראקים כבשו פעמיים במחצית השנייה ורשמו ניצחון ענק 2:4. הניצחון הזה היה אות הפתיחה לטורניר היסטורי של נבחרת עיראק. הם המשיכו לניצחון על קוסטה ריקה והפסד מול מרוקו, מה שהעניק להם את המקום הראשון בבית. לאחר מכן הגיע ניצחון מרשים ברבע הגמר על אוסטרליה, אבל החלום נקטע עם שני הפסדים מול פרגוואי בחצי הגמר ומול איטליה במשחק על מדליית הארד.

לנבחרת העיראקית ההיא היה ערך מוסף מעבר להישגים המקצועיים מהאולימפיאדה ואלו שבאו אחריהם, כמו הזכייה בגביע אסיה ב-2007 וחזרתה של נבחרת עיראק לצמרת הכדורגל האסיאתי. המדינה השסועה הצליחה לשים צד את כל המתיחויות ולהתאחד סביב הדגל. האוהדים ראו במשחק הראשון מול פורטוגל שערים של עימאד מוחמד השיעי, הוואר מולה מוחמד הכורדי ויוניס מחמוד הסוני, אבל אף אחד לא באמת התעניין בזהות של כל אחד מהשחקנים. הם כולם עיראקים וכולם מייצגים יחד את המדינה.
כעבור 12 שנים, עיראק שוב מגיעה לאולימפיאדה, כשברקע המצב עדיין מעורער, המתיחות בין השסעים לא נפסקה ודאע"ש זורע הרס ברחבי המדינה. בזמן שהכורדים נטבחים בצפון המדינה, עיראק תתאחד כולה ותראה את שרקו כרים מגראסהופרס, כורדי שמייצג את הנבחרת העיראקית. מעל כולם יעמוד כוכב אחד, עלי עדנאן, "גארת' בייל העיראקי", שמשחק במדי אודינזה ומגיע עם רזומה מרשים של 40 הופעות בנבחרת הבוגרת.

איימן חוסיין, הגיבור ממשחק העלייה, פינה את מקומו בסגל לטובת הליגיונרים המנוסים. בלעדיו, העיראקים יצטרכו להתמודד בבית שכולל את דנמרק ודרום אפריקה, אבל גם את המארחת ברזיל. ביום המשחקים השני, העיראקים יפגשו את ברזיל לעיני המאנה גרינצ'ה המשולהב בברזיליה. אולי דווקא אז, כשעלי עדנאן יביט מקרוב בניימאר, בדיוק כפי ששחקני עיראק הביטו בכריסטיאנו רונאלדו ב-2004, אולי אז הקסם מאותו ערב בפטראס יחזור. אינשאללה.

קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (75)

ביום ראשון, בשעה 22:00, הכדורגל הברזילאי מגיע לשיא הראשון שלו העונה עם הגמרים של הליגות המחוזיות. השבוע אנחנו עם ספיישל כל-ברזילאי, אז הכינו את הקשאסה, התאמנו על צעדי הסמבה שלכם, כי הולך להיות קרנבל.

ראשון, 22:00, סאנטוס – אאודקס (הליגה של סאו פאולו)
הפאוליסטה, הליגה של סאו פאולו, כמרקחה. אחת הקבוצות הגדולות של המחוז, סאנטוס, שבעשור האחרון הגיעה ל-9 גמרים וניצחה ב-6 מהם, מגיעה לגומלין הגמר מול אאודקס הקטנה. המשחק הראשון בין השתיים הסתיים ב-1:1.
את סאנטוס אין צורך להציג וכולם מכירים את הקבוצה הבכירה הזו. 21 אליפויות פאוליסטה יש להם בארון, אבל הם מונחים בפרופורציה הראויה להם מול 8 אליפויות ברזיל, 3 גביעי ליברטאדורס ו-2 גביעים בין יבשתיים. את העונה שעברה סיימה סאנטוס בצורה בינונית עם מקום 7 בליגה, אבל את התואר של סאו פאולו היא עדיין שומרת קרוב אליה. העונה סאנטוס רושמת ריצה מטורפת, עם הפסד בודד ב-15 משחקים בסיבוב המוקדם וניצחונות על סאו ברנרדו ברבע הגמר ועל פלמייראס בחצי הגמר. המאמן של סאנטוס, דוריבאל ג'וניור, כבר זכה בפאוליסטה פעם אחת, כשעשה זאת עם סאנטוס בקדנציה הקודמת שלו ב-2010. הסגל של סאנטוס כולל שמות גדולים מן העבר כמו אלאנו, שזכור מהתקופה שלו בשחטאר דונייצק ומנצ'סטר סיטי, או ריקארדו אוליביירה, ששיחק במילאן ובסראגוסה, אבל לסאנטוס יש גם כמה שחקנים צעירים שצפויים להיות חלק מסגל הנבחרת האולימפית של ברזיל בקיץ הקרוב. ביניהם ניתן למצוא את גבריאל, חלוץ בן 19, גוסטבו הנריקה, בלם בן 23, וטיאגו מאיה, קשר בן 19.
הסיפור של אאודקס הוא סיפור הסינדרלה התורן בליגת הפאוליסטה. הקבוצה הוקמה ב-1985, אבל רק ב-2007 היא קיימה את משחק המקצועני הראשון. בשנים האחרונות, הקבוצה שהוקמה כפאו דה אסוקאר, שינתה את שמה, גייסה משקיעים ואף מינתה מנהל מקצועי שהפך בהמשך לנשיא המועדון – שחקן העבר ואמפטה. הבנייה ההדרגתית הובילה את קבוצת הנערים עד גיל 17 לזכות באליפות ברזיל היסטורית ב-2013. בעונתה השלישית בפאוליסטה הבכירה, אאודקס הפתיעה את כולם אחרי שסיימה במקום הראשון בבית שלה מול סאו פאולו, הדיחה אותה ברבע הגמר ולאחר מכן הדיחה את אלופת ברזיל, קורינתיאנס, בחצי הגמר. עבור המאמן, פרננדו דיניז, שזכה בשני תארי פאוליסטה כשחקן, זה יהיה התואר המשמעותי הראשון בו הוא זוכה כמאמן. קשה למצוא בקבוצה קטנה שכזו שמות גדולים במיוחד. מי שבכל זאת בולטים הם קמאשו, שהיה שותף לעליית הליגה של בוטאפוגו בעונה שעברה, יטאלו, מלך שערי הקבוצה העונה עם 6 שערים, ודנילו נבש, שמשחק במדי הקבוצה מאז 2011.

ראשון, 22:00, אתלטיקו מיניירו – אמריקה מיניירו (הליגה של מינאס ז'ראיס)
הליגה שמגיעה מהמדינה עם אחד השמות המגניבים בברזיל, שהתרגום המילולי שלה אגב הוא "המכרות הכלליים", מגיעה לגומלין הגמר שלה עם "הקלאסיקו של ההמונים". אחרי שקרוזיירו הודחה בחצי הגמר, אחד המשחקים הקלאסיים של העיר בלו הוריזונטה יספק לנו דרמה אחרי שאמריקה ניצחה את המשחק הראשון 1:2.
באתלטיקו מיניירו לא מוכנים לבייש את המועדון ששולט בליגה ביד רמה. למרות שהיא שיאנית הזכיות בתואר, עם 43 אליפויות, לאתלטיקו יש משימות לא פחות חשובות באופק כמו רבע גמר גביע הליברטאדורס מול סאו פאולו ולסיים מקום אחד יותר גבוה מהמקום השני בו סיימו בברזילראו בשנה שעברה. אתלטיקו מיניירו סיימה את העונה הסדירה במקום השני, מרחק של 9 נקודות מקרוזיירו, אבל לשמחתה חיכתה לה בחצי הגמר אוניאו רקאטיבו החלשה, שלא הקשתה במיוחד בדרך לניצחון 2:4 בסיכום שני המשחקים. על הקווים של אתלטיקו עומד מאמן מאורוגוואי, דייגו אגירה, שהגיע לברזיל אחרי תקופה בקטאר, בה זכה גם בגביע המקומי עם אל ריאן. השם הגדול בסגל הוא רוביניו האגדי, שסיים את הטיול שלו בסין ומאז שחזר למולדתו כבש 10 שערים ב-10 משחקים בכל המסגרות. יחד איתו שווה לציין את מרקוס רושה, שגדל במועדון ומשחק בבוגרים מאז 2008, רפאל קאריוקה, שהגיע לפני שנתיים מספרטק מוסקבה, והשוער ויקטור, שעמד בין הקורות גם בזכייה של המועדון בגביע הליברטאדורס ב-2013.
אמריקה מיניירו עוסקת בעיקר בחלומות אחרי הניצחון משחק הראשון. הקבוצה הצנועה של אמריקה דעכה בשנים האחרונות, כשברמה הלאומית היא חזרה רק בעונה שעברה לליגה הבכירה אחרי 4 עונות של דשדוש באמצע הטבלה בליגה השנייה. במחוז שלה, אמריקה רוצה להשלים ניצחון בגמר בדרך לזכייה ראשונה שלה מאז 2001. השליטה של אתלטיקו וקרוזיירו בליגה כל כך גדולה, כך שאם אמריקה באמת תזכה, היא תהיה הקבוצה ה"קטנה" הראשונה שזוכה בתואר מאז שאיפטינגה הפתיעה ב-2005. בדרך לגמר, ניצחה אמריקה את קרוזיירו, שלא הפסידה במהלך העונה הסדירה, וכעת היא רחוקה 90 דקות מלהשלים ניצחון כפול על שתי היריבות העירוניות. מאמן הקבוצה הוא ז'יבאנילדו אולביירה הוותיק, שעבורו זו הקדנציה הרביעית המועדון ובקריירה שלו זכה ב-13 אליפויות מחוזיות ב-4 מחוזות שונים והוא ישמח להוסיף מחוז חמישי לספירה. השחקנים הבכירים בקבוצה הם רפאל באסטוס, ששיחק בפורטוגל, רומניה וכווית, בורז'ס, החלוץ בן ה-35 שזכה ב-4 אליפויות ברזיל, ואוסמן ג'וניור, שכבש 5 שערים העונה.

ראשון, 22:00, אינטרנסיונל – ז'ובנטוד (קמפאונטו גאושו)
הרבה יותר פשוט להגיד את השם המופיע למעלה מאשר "הליגה של מחוז ריו גרנדה דו סול". רבים מאוכזבים מכך שאנחנו לא רואים את הדרבי של פורטו אלגרה, אבל אינטרנסיונל ניצבת בפני יריבה עיקשת לא פחות, ז'ובנטוד החביבה. במשחק הראשון, אינטרנסיונל ניצחה 0:1.
אינטרנסיונל חולמת על תואר שישי ברציפות, הישג שהיא כבר השיגה פעמיים, ואפילו רואה למרחק עם השוואת השיא של 8 אליפויות רצופות שהושג בין 1969 ל-1976. אינטרנסיונל אמנם סיימה במקום ה-5 בליגה בעונה שעברה, אבל זה לא הספיק לה למקום במפעלים היבשתיים, מה שאיפשר לה להתרכז בליגה המחוזית. בדרך לגמר היא סיימה במקום ה-3 בעונה הסדירה והדיחה את סאו פאולו גאושו וסאו ז'וזה בשלבי הנוקאאוט. המאמן של אינטרנסיונל מכיר את המועדון טוב, ארז'ל פוקס גדל ושיחק באינטרנסיונל בתחילת שנות ה-90 וזכה איתה כשחקן בשתי אליפויות גאושו ובגביע הברזילאי. השחקנים הבכירים של אינטרנסיונל הם השוער אליסון, שהפך לאחרונה לשוער הראשון של נבחרת ברזיל, הקשר אנדרסון, שזכור מימיו במנצ'סטר יונייטד, והקשר בן ה-21 אנדריגו, שהוא גם אחד משני הכובשים המצטיינים (יחד עם אדוארדו סשה) של הקבוצה העונה עם 5 שערים.
ז'ובנטוד הפתיעה את כולם בדרך לגמר. הקבוצה הקטנה שסיימה בעונה במקום ה-10 בליגה השלישית של ברזיל רושמת עונה מצויינת בליגה המחוזית. היא סיימה במקום ה-4 בליגה הסדירה, ומשם המשיכה לניצחון על איפיראנגה ברבע הגמר והדחה מפתיעה של גרמיו בחצי הגמר. ז'ובנטוד רוצה לשבור את ההגמוניה של אינטרנסיונל וגרמיו, שזכו ב-80 מתוך 96 תארים אי פעם. האחרונה שהצליחה לעשות זאת הייתה קשיאס בשנת 2000 והתואר היחיד של ז'ובנטוד הושג שנתיים קודם לכן, ב-1998. המאמן הוא אנטוניו קרלוס זאגו, שהיה חלק מהסגל של רומא באליפות בשנת 2001 וחזר לאמן בברזיל אחרי שנתיים כעוזר מאמן בשחטאר דונייצק. השחקן הכי מעניין של ז'ובנטוד הוא ברנר מארלוס, שחקן בית שכבש העונה 7 שערים ומוביל לצידו כמה שחקנים צעירים כמו השוער אליאס קרוזל והמגן וויליאם קלאוס.