קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (68)

המדור השבועי שוב כאן והפעם אנחנו עם קרב מן העבר בליגה השלישית בספרד, תואר על הפרק בסקוטלנד כשסלטיק לא רלוונטית והצמרת של אלבניה רותחת מתמיד לקראת משחק העונה.

יום שבת, 17:00, ארנאס – ריאל אוניון (הליגה הספרדית השלישית)
בשנות ה-30 המוקדמות המפגש בין ארנאס לריאל אוניון עורר עניין רב. שתי הקבוצות, שהיו בין הבכירות בחבל הבאסקים, הן ממייסדות הליגה הבכירה בספרד. ריאל אוניון נפרדה מהליגה הבכירה ב-1932, ארנאס שלוש שנים מאוחר יותר ובשבת הן נפגשות לראשונה מאז 1999.
ארנאס מתבוננת בערגה בעבר הרחוק מאוד שלה. מלבד 7 עונות בליגה הבכירה, שבשיאן היא מסיימת במקום השלישי, יש לה בארון גם זכייה אחת בגביע המלך מ-1919 (ניצחון 2:5 בהארכה מול ברצלונה). בין השמות מן העבר ניתן למצוא שמות כמו גיירמו גורוסטיזה, שהיה חלק מסגל נבחרת ספרד במונדיאל 1934, פליקס ססומאגה, שזכה במדליית הכסף האולימפית עם ספרד באולימפיאדת 1920, ואפילו חאבייר קלמנטה התחיל את קריירת האימון שם ב-1975. העונה היא חוזרת לליגה השלישית בספרד לראשונה מאז שירדה ממנה ב-1980 ובמהלך השנים הספיקה להתדרדר אפילו לליגה הבאסקית המחוזית, שוות ערך לליגה החמישית בספרד. מאמן הקבוצה הוא ז'ון פרז בולו, שזכור כשחקן בעיקר מהתקופה שלו בראיו וייקאנו, במהלכה הגיע לרבע גמר גביע אופ"א ב-2001 ואפילו סיים כמלך שערי הטורניר בצוותא עם דימיטאר ברבאטוב. השחקנים של הקבוצה, רובם ככולם, טיילו במועדונים הקטנים של חבל הבאסקים במהלך הקריירה. שני השמות המרכזיים הם אייטור ראמוס, מלך שערי הקבוצה העונה עם 7 שערים, ולואיסמה, שחוזר לספרד אחרי שנתיים בבארנט האנגלית ושיחק בעברו בראסינג סנטאנדר ואלאבס.
מהצד השני, ריאל אוניון התמקמה קצת יותר בהצלחה בליגה השלישית. מאז 1994, רק פעמיים היא לא שיחקה בליגה הזו, כשב-1999 היא חוזרת אחרי עונה אחת מהליגה הרביעית לליגה השלישית וב-2010 היא ביקרה לתקופה קצרה בליגת המשנה. גם ארון הגביעים שלה יחסית מלא, עם 4 גביעי מלך (האחרון ב-1927) ובעונה שעברה היא מצליחה לזכות בגביע הפדרציה הספרדית, טורניר שמיועד לקבוצות הליגה השלישית והרביעית במדינה. אם עוסקים בשמות מן העבר, ריאל אוניון מתגאה בחאבייר אירורטה, יליד אירון שגדל במועדון. השחקנים הבולטים בסגל של ריאל אוניון הם חורחה גלאן, שהספיק לשחק בליגה הבכירה במדי אוססונה ויצא לקדנציה קצרה בקילמרנוק הסקוטית, אנקו אייסמנדי, שכיכב בצעירותו במילואים של ריאל סוסיאדד, ומיקל אלונסו, שחזר ב-2012 מגיחה לא מוצלחת בצ'רלטון ורק כעבור שנתיים מחוץ למגרשים הצטרף למועדון.

יום ראשון, 17:00, היברניאן – רוס קאונטי (גביע הליגה הסקוטית)
לא בכל יום תואר בסקוטלנד מונח על הפרק כשאף אחת מהקבוצות הגדולות עומדת לזכות בו. אמנם סלטיק קצת מזלזלת בגביע הליגה, אבל את שתי הפיינליסטיות, היברניאן ורוס קאונטי, זה לא מעניין.
היברניאן היא סוג של סינדרלה במפעל. היא לא קבוצה קטנה, היא אפילו שיחקה לא מעט שנים בליגה הבכירה וזכתה ב-4 אליפויות, אבל ב-2014 היא ירדה ליגה לאחר הפסד בפלייאוף מול המילטון אקדמיקל. בעונה שעברה היא סיימה במקום השני, מרחק שנות אור מהמקום שמוביל לליגה הראשונה ושוב הפסידה בפלייאוף, הפעם לריינג'רס. גם העונה נראה שיהיה לה קשה לעלות, אבל בגביע הליגה היא מטיילת לאחר שהדיחה את אברדין, דאנדי יונייטד וסנט ג'ונסטון, כולן מהליגה הראשונה. למרות שזו משרת האימון הראשונה שלו, למאמן האנגלי אלן סטאבס יש כבר שני גביעי ליגה כשחקן סלטיק בסוף שנות ה-90. השחקנים הבולטים הם ג'ייסון קאמינגס, שכבש 31 שערי ליגה ב-59 הופעות במדי היברניאן בשנתיים האחרונות, ג'יימס קיטינגס, שחצה בקיץ האחרון את הכביש מהיריבה העירונית הארטס, וג'ון מק'ג'ין, שזכה לפני שלוש שנים בגביע הליגה במדי סנט מירן.
רוס קאונטי רושמת עד עכשיו עונה לא רעה בליגה הראשונה. בזמן שסלטיק, אברדין והארטס נמצאות בליגה משלהן, רוס קאונטי נמצאת במקום ה-4 בדרך לפלייאוף העליון. רגע השיא של רוס קאונטי במסע לעבר הגמר היה הניצחון בחצי הגמר על סלטיק 1:3. רוס קאונטי תנסה לזכות בתואר היסטורי עבורה, שכן רק ב-2012 היא עלתה לפרמיירשיפ הסקוטי לראשונה בתולדותיה. המנג'ר של רוס קאונטי, ג'ים מק'אינטייר, בילה לא מעט שנים כשחקן בדאנדי יונייטד וזכה גם כשחקן בתואר עם קבוצה קטנה, הגביע הסקוטי ב-1997 עם קילמרנוק. שימו לב בסגל של רוס קאונטי לליאם בויס, שהגיע בעונה שעברה לרוס קאונטי אחרי שתי אליפויות רצופות עם קליפטונוויל בצפון אירלנד, קרייג קורן, ששיחק בעונות האחרונות באירלנד ובליגות הנמוכות של אנגליה, וריצ'ארד פוסטר, שבמשך כמעט עשור שיחק באברדין ושימש גם כקפטן הקבוצה.

יום שני, 20:00, פרטיזני טיראנה – סקנדרבאו קורצ'ה (הליגה האלבנית)
השיפור המדהים בכדורגל האלבני לא דילג על הליגה המקומית. נכון, הרמה עדיין לא מרשימה במיוחד, אבל אחרי שסקנדרבאו העפילו לשלב הבתים של הליגה האירופית, לקבוצות המקומיות יש טעם של עוד. לסקנדרבאו לא מחכים חיים פשוטים בדרך לתואר, כשפרטיזני מנסה לאיים עליה מהמקום השני במרחק של 5 נקודות בלבד.
פרטיזני טיראנה היא אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של הכדורגל האלבני. יש לה 15 אליפויות ו-15 גביעים בארון, אבל בשנים האחרונות היא מתחילה לקרטע. היא חוותה משבר כלכלי שהוריד אותה עד לליגה השלישית, ממנו הצליחה להתאושש לאחר שנרכשה על ידי איש העסקים האלבני גאזמנט דמי. באופן נדיר בליגה, לפרטיזני יש מאמן זר, האיטלקי אנדראה אגוסטינלי, שנחשב בצעירותו לכישרון גדול שהוביל את הנוער של לאציו לאליפות איטליה, אבל מאז בילה גם כשחקן וגם כמאמן בליגות הנמוכות בארצו. שימו לב לשוער אלבן הוז'ה, שעומד מאחורי ההגנה הטובה ביותר בליגה עם 13 ספיגות עד כה, לחלוץ ז'באהיר סוקאי, שחוזר אחרי שלוש עונות באיראן ובעברו שיחק גם בטורקיה ומצרים, והקשר לורנץ טראשי, שמככב בליגה אחרי לא מעט שנים בליגות הנמוכות. שם מעניין נוסף הוא ארבנור פייזולאהו, שגדל כשחקן בעיירת גבול בין מקדוניה, קוסובו וסרביה, שב-2011 הגיע למחנה אימונים שיועד לשחקנים ממוצא אלבני ואורגן על ידי הנבחרת הלאומית לאחר המלצה של אחד מראשי ארגון האוהדים של הנבחרת.
ההשתלטות של סקנדרבאו על הכדורגל האלבני בשנים האחרונות היא לא יותר ממדהימה. ב-2009 היא עלתה בפעם האחרונה מהליגה השנייה וכעבור חצי שנה, במהלך חורף 2010 היא נרכשה על ידי אגים זצ'ו, מנכ"ל השלוחה של רד בול באלבניה. ב-2011 היא כבר זכתה באליפות הראשונה שלה מזה 78 שנים ופתחה ברצף של 5 זכיות רצופות בתואר. בכל ההופעות שלהם באירופה הם הצליחו להתמודד מול קבוצות בכירות מהן, כשב-2014 הפסד בפנדלים לצ'רנומורץ אודסה מונע מהם הופעה בשלב הבתים של הליגה האירופית ובשנה לאחר מכן הם מודחים על ידי באטה בוריסוב ממוקדמות ליגת האלופות בגלל שערי חוץ. האליפויות האחרונות הפכו את המאמן מירל יוסה, שזכה עם סקנדרבאו בשלוש האליפויות האחרונות, לאחד המאמנים המעוטרים בכדורגל האלבני. השם הכי גדול שנמצא בסגל של סקנדרבאו הוא כמובן מיודענו חמדי סליחי, שמראה שהרבה לפני הפועל עכו הוא כיכב בליגה האוסטרית והיום הוא מלך שערי הליגה עם 21 כיבושים. לצידו משחקים גם הקשר הברזילאי אסקרדיניה, שהגיע כחיזוק בקיץ האחרון, הקשר ממאלי בקארי ניאמגה, שהגיע לאחר שלא הצליח להשתלב בבוגרים של טוונטה, והבלם בייראם ישאניצה, שכבש את שער הבכורה של סקנדרבאו אי פעם בשלב הבתים בליגה האירופית בתבוסה 5:1 מול ספורטינג ליסבון.

קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (65)

שבוע חדש, שלושה משחקים על הפרק. הפעם אנחנו עם כדורסל נשים איכותי, משחק העונה בקרואטיה ומחזיקים אצבעות לקבוצה הקטנה האחרונה של הגביע האנגלי.

יום שבת, 17:00, יוון – רוסיה (מוקדמות יורובאסקט לנשים)
בשעה טובה ומוצלחת, פיב"א אירופה החליטו לשנות את שיטת המוקדמות של אליפות אירופה בכדורסל. החל מיורובאסקט 2017, טורניר המוקדמות חוזר להתפרש על פני עונה שלמה ולא בטורניר מוקדמות דחוס. משמעות הדבר היא שגם הנבחרות הבכירות חוזרות למוקדמות וביום שבת נראה משחק אחד כזה בין יוון ורוסיה.
יוון מבססת את עצמה בשנים האחרונות כחברה קבועה ביורובאסקט. מאז שנת 2001 היא החמיצה רק טורניר אחד ולמרות שלא תמיד היא מצליחה להגיע לשלבים המאוחרים, הנבחרת היוונית מצליחה לעשות צרות. אחרי שסיימה במקום ה-10 בקיץ האחרון, יוון פתחה את הקמפיין הנוכחי עם שני ניצחונות קלילים מול שוויץ ובולגריה. המאמן, גיאורגוס דיקולאקוס, קיבל את משרת האימון הלאומית אחרי שהוביל את נבחרת לטביה פעמיים לרבע גמר היורובאסקט. בשנים האחרונות הוא מאמן במקביל גם את נאדז'דה אורנבורג מהליגה הרוסית, אותה הוביל העונה לרבע גמר היורוליג. בין הכוכבות של הנבחרת ניתן לציין את סטיליאני קאלטסידו, שזכתה בשלוש אליפויות צרפת עם בורז' והעונה משחקת בליל, זואי דימיטראקו, שמשחקת תחת דיקולאקוס גם בנאדז'דה, ואבנת'יה מאלטסי, בת ה-37 ששיחקה עונה אחת ב-WNBA ומשחק בבוטאש אדנה הטורקית.
אחרי שנים של שלטון בכדורסל האירופי, הנבחרת הרוסית הולכת ודועכת בשנים האחרונות. זה התחיל מהמקום ה-13 ביורובאסקט של 2013, מה שגרם לכך שהיא לא הופיעה באליפות העולם לראשונה מאז 1994. ביורובאסקט האחרון היא סיימה במקום ה-6 ולא להצליח להעפיל לטורניר הקדם-אולימפי, מה שאומר שרוסיה תחמיץ את הטורניר האולימפי לראשונה בהיסטוריה. למרות הכל, הנבחרת שמחזיקה בשתי מדליות ארד אולימפיות ושלוש אליפויות אירופה חולמת להתאושש ביורובאסקט הקרוב. מי שרוצה להוביל את הנבחרת הלאה הוא אלכסנדר ואסין, המאמן של ספרטק מוסקבה שהוביל אותה העונה לרבע גמר היורוקאפ. השמות הבולטים בסגל הנוכחי הם טטיאנה וידמר, שחקנית דינאמו קורסק שזכתה בקיץ האחרון במדליית הזהב במשחקים האירופיים במסגרת תחרויות הכדורסל 3X3, מריה ואדייבה, ילדה בת 17 שכבר זכתה באליפות אירופה לקדטיות וזכתה במדליית כסף באליפות העולם לנערות, וייבגניה בליאקובה, שהייתה חלק מהזכייה בתואר האירופי האחרון של רוסיה ב-2011.

יום ראשון, 18:00, דינאמו זאגרב – רייקה (הליגה הקרואטית)
משחק עונה בקרואטיה והוא הרבה יותר מעוד משחק. מאחורי המשחק הזה עומדת שאלה הרבה יותר גדולה מזהות האלופה. השאלה שצריכה להישאל היא האם הקבוצה שסיימה לאחרונה במקום השני במרחק ניכר תצליח לקטוע את הרצף של האלופה הנצחית.
דינאמו זאגרב היא באמת האלופה הנצחית של קרואטיה. היא זכתה ב-17 אליפויות מתוך 24 מאז הוקמה הליגה הקרואטית העצמאית. בעונה שעברה היא הגיע להישג מרשים עם האליפות העשירית ברציפות. במהלך התקופה הזו, למעט שתי עונות, דינאמו זאגרב זכתה תמיד בפער דו-ספרתי מהמקום השני כשבולטות במיוחד האליפויות של 2007 (92 נקודות מתוך 99 אפשריות, 20 נקודות הפרש מהיידוק השנייה), 2008 (28 נקודות יותר מאוסייק במקום השני) והאליפות של העונה שעברה (0 הפסדים ב-36 משחקים). העונה הם עדיין נמצאים בראש הטבלה, אבל רק 2 נקודות מפרידות בין דינאמו זאגרב למקום השני. המאמן, זוראן מאמיץ', הוא זה שהוביל את דינאמו זאגרב בשתי האליפויות האחרונות ויש לו ברזומה עוד 4 אליפויות במועדון כשחקן. השחקנים המובילים הם ארמין הודז'יץ' הבוסני וג'וניור הרננדז הצ'יליאני, שניהם מלכי השערים של הקבוצה העונה עם 10 שערים כל אחד, אנחל הנריקז, שהיה חלק מסגל נבחרת צ'ילה בקופה אמריקה האחרון, ומרקו פיאצה, קרואטי בן 20 שנחשב לאחד משחקני העתיד של הכדורגל המקומי.
רייקה והעיר ממנה היא מגיעה היא תמצית הטלטלה הפוליטית של קרואטיה. עד מלחמת העולם השנייה לעיר קראו פיומה והיא הייתה תחת שלטון איטלקי. המועדון המקומי פיומאנה שיחק בליגה השלישית באיטליה ואפילו הבליח לעונה אחת בסריה B. המועדון פורק במהלך המלחמה, וב-1946 הוקם מחדש בליגה היוגוסלבית, כשהעיר הופכת מפיומה לרייקה (לשני השמות אגב פירוש זהה בכל אחד מהשפות – נהר). בימי יוגוסלביה העליזים, רייקה לא הייתה הקבוצה הבכירה של קרואטיה, אבל הצליחה לזכות בשני גביעים ולהגיע עד רבע גמר גביע המחזיקות ב-1980. אחרי פירוק יוגוסלביה, לקח לרייקה זמן להפוך לשם דבר בליגה המקומית. בשנתיים האחרונות רייקה התבססה במקום השני בליגה ואפילו הצליחה להגיע לשלב הבתים של הליגה האירופית בעונה שעברה. השינוי הגדול הוא בעיקר תוצר של הפרטה שהמועדון עבר בשנים האחרון, כשהוא עובר מהידיים של העירייה לאיש העסקים האיטלקי גבריאל וולפי, שמחזיק גם בספציה ובקבוצת פרו רצ'ו, אלופת אירופה בכדורמים. כשהיא מביטה מהמקום השני ויודעת שניצחון יקפיץ אותה אל ראש הטבלה, רייקה תולה לא מעט תקוות בשחקניה. חוליית ההתקפה שכוללת את שחקן נבחרת אלבניה, בקים בלאי, ושחקן לודוגורץ לשעבר ונבחרת סלובניה, רומן בזיאק, זכתה לקבל חיזוק משמעותי בינואר האחרון. רייקה הצליחה להחתים מציריך את מריו גבראנוביץ', שחקן נבחרת שוויץ ממוצא בוסני-קרואטי. שווה לציין גם את מארין טומאסוב, הקשר שהגיע ממינכן 1860, ואיבן וארגיץ', השוער המושאל מלאציו.

יום שני, 21:45, שרוסברי טאון – מנצ'סטר יונייטד (הגביע האנגלי)
בימיו הראשונים של הטור היה קשה לי להאמין שמנצ'סטר יונייטד באמת תופיע פה. אז מעבר לאזכור שמה כיריבה במשחק הזה, אנחנו לא נעסוק בה יותר מדי. גבירותיי ורבותיי, פנו דרך לקבוצה האחרונה מהליגה השלישית שנותרה בגביע – שרוסברי טאון.
שרוסברי טאון הוא בסך הכל מועדון חביב שהוקם לפני 130 שנה. במשך שנים הם התגלגלו בכל מיני מסגרות מוזרות. עד 1950 הם שיחקו בליגות אזוריות, עד שהפוטבול ליג החליטו לקבל אותם אל חיקם. עד שנות ה-80 שרוסברי הייתה אחת מהקבוצות האנגליות ברות המזל שקיבלו הזמנה להשתתף כקבוצה אורחת בגביע הוולשי, בארון הגביעים שלה יש לה אפילו שישה כאלה. היא התגלגלה בעיקר בין הליגה השלישית והרביעית, אבל עשור אחד שלם, מ-1980 ועד 1989, היא בילתה בליגה השנייה, כשהישג השיא שלה היה המקום השמיני. ב-2003, אחרי 53 עונות בפוטבול ליג, שרוסברי חוותה משבר גדול וירדה לקונפרנס לראשונה בתולדותיה. העונה לאחר מכן הייתה קשה במיוחד, אבל שרוסברי הצליחה לעלות דרך הפלייאוף לאחר ניצחונות בחצי הגמר מול בארנט ובגמר מול אלדרשוט טאון, שניהם בפנדלים. מאז אותה עונה היא רובצת בעיקר בליגה הרביעית, כשהיא נתנה גיחה קצרה לשתי עונות בליגה השלישית. במפעלי הגביע היא מציינת כהישגי השיא שלה את רבעי הגמר ב-1979 וב-1982 ואת חצי גמר גביע הליגה ב-1961.
שרוסברי של ימינו ניצבת במקום ה-19, מרחק של שלוש נקודות מהקו האדום המוביל אל הליג 2. במסע הגביע שלה העונה היא הדיחה שתי קבוצות מהצ'מפיונשיפ, קארדיף סיטי ושפילד וונסדיי. השחקנים המובילים הם המגן-קשר אבו אוגוגו, שהגיע אחרי 6 שנים בדאגנהם אנד רדברידג', ג'ייסון לויטווילר, השוער השוויצרי שהיה מגיבורי העלייה בעונה שעברה, וז'אן לואי אקפה-אקפרו הצרפתי, שמבלה כבר כמה עונות בליגות הנמוכות של אנגליה.
אבל מאחר ואנחנו כאן כדי להזריק קצת מוטיבציה לשרוסברי הקטנה, הגיע הזמן לצאת למסע קצר בהיסטוריה וללוות את שרוסברי ברגעי השיא שלה.
1979, שרוסברי באותם ימים נאבקת על העלייה לליגה השנייה והיא מארחת את מנצ'סטר סיטי. הסיטיזנס היו באותם ימים קבוצה לא יציבה בליגה הראשונה, אבל הם כבר הצליחו לדהור לעבר רבע גמר גביע אופ"א באותה שנה. שרוסברי ניצחה באותו ערב קסום בינואר 0:2, כשעל השערים חתומים סמי צ'אפמן, ששיחק מעל ל-350 משחקים במדי נוטינגהאם, ופול מגווייר.
1991, שרוסברי שוב פעם מארחת, הפעם היריבה היא ווימבלדון. הקבוצה החביבה שכללה אז את ג'ון פשאנו, לורי סאנצ'ז ורובי ארל לא הצליחה להתמודד מול שרוסברי הקטנה והמגרש הבוצי שלה. גארי שו כבש את השער הבודד שהביא את שרוסברי אל הסיבוב הבא.
2003, הפעם הגיע תורה של אברטון לעשות את הטיול לשרוסברי. עם המאמן דייויד מויס, והרכב שכולל את תומאס גראבסן הדני, תומאס ראדזינסקי הקנדי ושחקן נוער בן 17 בשם וויין רוני, לא יכלו לעמוד מול נייג'ל ג'מסון שכבש בבעיטה חופשית מדהימה והוסיף נגיחה בדרך ל-1:2.