השבוע התבשרנו כי המונדיאל, אירוע הכדורגל הגדול והאהוב על כולנו, הולך להיחרב עם הרחבתו ל-48 נבחרות. בעוד שמעטים התעסקו בכך שהטורניר הולך לעבור שינוי מהותי עם שיטה הזויה שהפורמט שלה נע בין לא ברור לבין מתוכנן היטב מראש (עבור נבחרות מסוימות), רוב אוהדי הכדורגל בחרו להתעסקו ב-16 הנבחרות שאולי יצטרפו לטורניר. "ראית פעם שחקן ירדני משחק באירופה? או שחקן מפנמה?", זעקו המבקרים, "הם לא ברמה הזאת!". את האמת, ראיתי שחקנים משתי המדינות האלה באירופה, אבל אחת הסיבות שאתם לא רואים אותם שם הם חוקי ההגירה שיוצרים אפשרות יותר נוחה להביא שחקן מתוך אירופה מאשר שחקן אסיאתי או אפריקאי.
באופן כללי, ההיתלות ברמת הכדורגל האירופי כמדד לרמת כדורגל היא קצת לא הגיונית. האם פינלנד, מדינת כדורגל שכבר 80 שנה לא מצליחה להעפיל לשום טורניר, היא בהכרח טובה יותר ממדינה באסיה או באפריקה רק בגלל המיקום הגיאוגרפי שלה? זה מוביל לשאלה הרבה יותר גדולה, האם מישהו בכלל ראה כדורגל שהוא לא אירופאי בזמן האחרון? הנה, נפתחת לנו ההזדמנות להכיר שחקנים אחרים ובכלל להבין שהכדורגל הוא קצת יותר מגרמניה, ספרד, ברזיל וארגנטינה. נכון, השיטה בעייתית והאופן שבו ההחלטה התקבלה מעורר מחלוקת, אבל מה שבטוח זה שהנבחרות שיצטרפו לא יהיו אלו שיורידו את הרמה, בניגוד למה שהרבה מאוד אנשים חושבים.
באופן סמלי, ההחלטה מתקבלת בדיוק בשבוע שבו העולם יחשף שוב לקסם של הכדורגל האפריקאי. לאליפות אפריקה יש טעם מיוחד, כמו שחקן שהגיע לגדולות ומגיע לבקר בשכונת נעוריו. מהיוקרה והפאר של הכדורגל האירופי, מגיעים הכוכבים לייצג את המדינה שלהם, על מגרשים רעועים, עם מעט דשא והרבה תשוקה. אתה רואה איך הכוכב הגדול מגיע ומשתף פעולה עם שמות שהם אלמוניים כמעט לגמרי רק בגלל שותפות גורל שייעדה אותם להיות שייכים לאותה מדינה. פייר-אמריק אובמיאנג, שמטייל בפסגות של דורטמונד, ימצא את עצמו בהרכב נבחרת גאבון עם שחקנים מליגות המשנה של צרפת, ספרד וסין, מצרים תאחד בין מוחמד סלאח מרומא ומוחמד אלנני מארסנל לבין הכוכבים של אל אהלי וזמאלק, ויש עוד אינספור דוגמאות כאלה.
אלו שמתלוננים על הרמה של חלק מהנבחרות שיופיעו במונדיאל המורחב, יוכלו לקבל חשיפה לנבחרות שמעולם לא חשבו שישמעו עליהן במסגרת המצומצמת של אליפות אפריקה. נבחרות כמו אוגנדה, מאלי והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו יהפכו לחלק משגרה ויתמודדו כשוות מול נבחרות הכוכבים של גאנה, אלג'יריה, חוף השנהב וקמרון. פתאום עוד עלול ליפול למישהו האסימון שבלי ההרחבה נאלץ לראות רק 5 מהנבחרות הללו במונדיאל. תחשבו על זה ואז תזכרו שנבחרות חזקות כמו ניגריה וזמביה בכלל לא עלו לטורניר. תזכרו שבמוקדמות המונדיאל אלג'יריה, קמרון וניגריה הוגרלו לבית אחד, ורק אחת מהנבחרות הללו תזכה לכרטיס הנחשק לרוסיה.
בתחילת השבוע, יצא לי לדבר עם אדם משולהב במיוחד. הוא דיבר בהתלהבות על המשחק של ברצלונה בראשון ואני השתדלתי לשמור על איפוק. הכדורגל הזה הוא כבר לא מרגש וכבר די הרבה זמן שהוא לא באמת מצליח לייצר עניין מעבר לרצון של קבוצות למקסם את הרווח. יש פה הזדמנות להיחשף למקום חדש, לעולם חדש, לשחקנים ושמות שלא חשבתם שתכירו.
תנסו להשתחרר מכל הדעות הקדומות, מהאנשים שמנסים להקטין את הטורניר, מאלו שמנסים למכור לכם אותו כאירוע מרגש וקלישאתי, ממי שהגזענות נוטפת ממנו ומכניס את כל האפריקאים לתוך סל אחד הומוגני. קחו לעצמכם כמה ימים, תראו 16 נבחרות שכל אחת מהן היא סיפור גדול בפני עצמו וכל אחת מהן היא עולם ומלואו, ואז תחליטו – האם אתם מצטרפים למסע או נשארים בינוניים עם מסי ורונאלדו?
יוספורט 