קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (76)

לא מעט הכרעות צפויות לנו בסוף השבוע הקרוב. אלופה חדשה יכולה להיות מוכתרת באיראן, עולה חדשה בכדורגל האנגלי, ובדרום קוריאה זו רק פתיחת העונה אבל כבר יש משחק חם במיוחד.

יום שישי, 16:30, מחזור אחרון בליגה האיראנית
באיראן הכל מוכן לקראת מחזור אחרון משוגע במיוחד. פרספוליס ואסטגלאל מטהרן, שתי הקבוצות הגדולות של הכדורגל האיראני, כרגע נמצאות מאחורי אסטגלאל חוזסטאן הקטנה שחולמת על תואר ראשון. חוזסטאן כרגע מובילה את הטבלה עם 54 נקודות, פרספוליס צמודה אליה עם אותו מספר נקודות ואסטגלאל תקווה למעידה, כשהיא במקום השלישי עם 51 נקודות.
אסטגלאל חוזסטאן תקווה לרשום את ההישג ההיסטורי במשחק ביתי מול זוב אהאן. זו העונה השלישית שלה בלבד בליגה הבכירה. את העונה הקודמת היא כמעט סיימה עם ירידת ליגה, כשרק ניצחון 0:3 בפלייאוף ההישרדות מול מס קרמאן הציל אותה. השם המוביל שלהם הוא חסן בית סעיד, שמשחק לראשונה בקריירה בגיל 26 בליגה הבכירה, ובעונה שעברה הצעיד את פולאד לעליית ליגה.
פרספוליס, שיאנית התארים בכדורגל האיראני עם 9 אליפויות, תשחק גם היא בביתה מול רה אהאן. הבעיה של פרספוליס היא שגם ליריבה יש על מה לשחק, שכן היא כרגע מדורגת מתחת לקו האדום. לפרספוליס יש שני שחקנים לטיניים מנוסים כמו ג'רי בנגטסון מהונדורס ומיקאל אומניה מקוסטה ריקה, אבל האיש שלהם הוא מהדי טרמי, מלך השערים העונה עם 16 שערים.
אסטגלאל, היריבה העירונית של פרספוליס, מעדה בשבוע שעבר עם הפסד לטרקטור סאזי. השבוע היא תצא למשחק חוץ מול סאבה קום, כשהיא יודעת בדיוק איזה צירוף יביא לה אליפות תשיעית אי פעם, מה שישווה אותה לפרספוליס. שני שחקני ענק בכדורגל האיראני מציבים את אסטגלאל בצמרת – השוער מהדי רחמתי, בעל 77 הופעות בנבחרת, ושחקן ההגנה חוסרו חידרי, שעבורו זו עונה שביעית במועדון.

יום שבת, 9:00, סונגנאם – פ.צ. סיאול (הליגה הקוריאנית)
זו עדיין תחילת העונה, אבל שתיים מהקבוצות המעוטרות בכדורגל הקוריאני כבר תופסות כיוון בצמרת הטבלה. פ.צ. סיאול ראשונה עם 19 נקודות, בעוד שסונגנאם מדורגת שלישית עם 18 נקודות.
סונגנאם הצטרפה ל-K-League ב-1989, באחת ההרחבות הראשונות של הליגה. בארון שלה יש 7 תארי אליפויות, 3 גביעים ו-2 זכיות בליגת האלופות של אסיה. במשך שנים הקבוצה נקראה אילווה צ'ונמה, על שם החברה שהחזיקה בה, אך בשנים האחרונות עברה השליטה במועדון לידי מוסדות העיר סונגנאם, שמנהלים את הקבוצה ביד רמה. המאמן, קים האק בום, היה חלק מצוות האימון של המועדון במשך 10 שנים, לאחר מכן יצא לתקופה קצרה לאמן בסין ובליגת המשנה הקוריאנית, וב-2014 חזר למועדון בו זכה בתואר היחיד שלו – אליפות ב-2006. לא הרבה פעמים נותנים קרדיט לשוער צעיר, אבל לסונגנאם שמחזיקה בהגנה הטובה ביותר עם 8 ספיגות יש את קים דונג ז'ון בן ה-21, שוער הנבחרת האולימפית של דרום קוריאה שצפוי גם לקחת חלק בטורניר האולימפי בריו. לצידו מככבים גם טיאגו אלבש הברזילאי, שהגיע מפוהאנג סטילרס, וז'אנג האק יונג, אחד הסמלים הגדולים של המועדון שמשחק בקבוצה כמעט ברצף מאז 2004.
פ.צ. סיאול הצליחה לתפוס תאוצה והמשיך את המומנטום שלה מהזכייה בגביע בעונה שעברה. מלבד המקום הראשון בליגה, לפ.צ. סיאול יש גם עונה מוצלחת בליגת האלופות, כשהיא מעפילה לשמינית הגמר וממתינה שם לאוראווה רד דיימונדס היפנית. פ.צ. סיאול היא ממייסדות הליגה ב-1983, והיא אפילו הספיקה לשנות את השם שלה כמה פעמים ולעבור בין ערים, כולל עזיבה ומעבר חזרה לבירה הקוריאנית. על הקווים עומד צ'וי יונג סו, מי ששיחק בשנות ה-90 ומאמן את הקבוצה מאז 2012. שני זרים מרתקים משחקים בקבוצה. הראשון הוא המונטנגרי דיאן דמיאנוביץ', שמשחק במזרח אסיה מאז 2007 וזו העונה השביעית שלו במדי פ.צ. סיאול, איתה הוא זכה כבר בשתי אליפויות. לצידו נמצא שחקן ברזילאי בשם אדריאנו, שם די נפוץ, אבל לצד השם שלו הודבק הכינוי המלא "אדריאנו מייקל ג'קסון", בשל חגיגות השערים שלו שכוללות מחווה לכוכב הפופ. אגב, כשאדריאנו שיחק באתלטיקו גויאננסה, שיחק לצידו שחקן שכונה ג'ון לנון. מי שמחפש שחקן מקומי מעניין, אז שישים לב לקים וון סיק, ששיחק באקדמיות של רדינג ו-ולנסיין, בילה קצת בליגה הרביעית בצרפת, וחזר לדרום קוריאה לפני 4 שנים, במהלכן הושאל לקבוצת אנסאן, ששייכת למשטרה כחלק משירותו עבור המדינה.

יום ראשון, 18:00, פורסט גרין – גרימסבי (הליגה האנגלית החמישית)
סשה ברון כהן יכול לנשום לרווחה. גרימסבי החביבה, יחד עם פורסט גרין, יאבקו במשחק אחד על הכרטיס היוקרתי לפוטבול ליג. גמר הפלייאוף של הליגה החמישית מתקיים, כמעט כמו כל גמר פלייאוף בליגות הבכירות, בוומבלי ובעונה שעברה הוא הצליח מספר מטורף של 47 אלף צופים.
פורסט גרין נתנה עונה מצויינת אבל היא לא באמת יכלה לעמוד בפני צ'לטנהאם שנתנה עונה של 101 נקודות. במשך שנים רבות היא טיילה בליגות הנמוכות, אבל שתי עונות רצופות, ב-1997 וב-1998, הקפיצו אותה מהליגה השביעית לליגה החמישית. מאז, פורסט גרין תקועה בליגה הזו וכמעט שלא מצליחה להרשים. בעונה שעברה היא רשמה הופעת בכורה בפלייאוף, אבל היא הודחה בחצי הגמר מול בריסטול רוברס, 3:0. המאמן אדריאן פנוק לקח אחריות על רצף של 7 משחקים ללא ניצחון בסיום העונה, והותיר את פורסט גרין לצעוד בפלייאוף עם סקוט בארטלט, המאמן הזמני. ההישג הראשון של בארטלט היה הניצחון בחצי הגמר מול דובר אתלטיק, 1:2 בסיכום. מי שהובילו את פורסט גרין להופעה ההיסטורית בוומבלי הם אליוט פריר, שלא החמיץ משחק ליגה אחד ורשם 48 הופעות העונה, ג'ון פארקין, מלך השערים עם 13 שערים ומי שהצעיד את פליטווד טאון לעליית ליגה לפני שנתיים, ודארן קרטר, שלפני 14 שנים בזכות פנדל בגמר הפלייאוף העלה את בירמינגהאם לפרמייר ליג.
גרימסבי סיימה בקושי במקום הרביעי בעונה הסדירה וגם את המקום שלהם בוומבלי הם השיגו אחרי מאמץ ממושך. בריינטרי הקטנה הצליחה להקשות עליהם עם הפסד 1:0 במגרש הביתי, אבל גרימסבי הפכה את התוצאה במשחק החוץ עם 0:2 לאחר הארכה ושער ניצחון בדקה ה-110. ב-2010 ירדה גרימסבי אל הליגה החמישית ונפרדה מהפוטבול ליג לראשונה מאז 1892. בשנים האחרונות גרימסבי מגיעה לפלייאוף, אבל היא מפסידה שם פעמיים בחצי הגמר ובעונה שעברה היא הפסידה לבריסטול רוברס בגמר לאחר פנדלים. למאמן פול הרסט יש היכרות עם מעמדי פלייאוף, כשבעבר הוא הצליח לנצח אפילו פעמיים בגמר הפלייאוף, אבל זה היה בליגה השביעית עם אילקסטון טאון (2009) ובוסטון יונייטד (2010). שני שחקנים אירים עומדים במרכז הבמה – השוער ג'יימס מק'קיאון, ששותף לשתי עליות ליגה עם פיטרבורו יונייטד מהליגה הרביעית לליגה השנייה, ופדרייג אמונד, שכבש 31 שערים העונה. מלבדם יש גם את ניית'ן ארנולד וריצ'ארד טייט, שניצחו בגמר הפלייאוף ב-2014 במדי קיימברידג' יונייטד, ואנדי מונקהאוס, שעשה את אותו הדבר עם בריסטול רוברס בעונה שעברה.

העיר התחתית

18 באפריל 2016, ארלסמייד סטדיום, לונדון
הנדון – בילריקי טאון 1:1 (Isthmian Premier League)
לאלבום התמונות המלא: https://flic.kr/s/aHskyZuyCm

יום שני לא היה אמור להיות יום של כדורגל. במקסימום לשבת באיזה פאב בזמן המשחק של טוטנהאם מול סטוק סיטי. אתר שמסקר את הכדורגל בלונדון גילה לי שבאותו ערב יתקיים משחק בליגה השביעית במרחק יריקה ממני. באותו רגע היה לי ברור שזו הזדמנות מעניינת.
הארלסמייד סטדיום משמש בימים כתיקונם כביתם של הארו בורו, קבוצה אחרת בליגה, אבל הנדון נדדה אליו בעונת 2013/14. להנדון למעשה אין מגרש ביתי מאז 2008 ואחת לכמה שנים היא נודדת בין מגרשים. כאמור, זו העונה השלישית שלה במגרש והאחרונה על פי החוזה הנוכחי. אוהדי הקבוצה יצטרכו לתהות האם החוזה יוארך או שהקבוצה תנדוד למגרש חמישי מאז העזיבה של הקלרמונט רוד המיתולוגי.
גם הסיבה לקיום המשחק ביום שני היא מעניינת. המשחק, כמו כל משחק כדורגל באנגליה, היה אמור להתקיים בשעה 15:00 ביום שבת. בסוף השבוע פקד את אנגליה מזג אוויר קריר במיוחד והגשם גרם להצפת המגרש. המשחק נדחה ליום שני ופתח רצף די מזעזע עבור הקבוצה החצי-מקצוענית של שלושה משחקים בפחות משבוע. לשמחתה של הנדון, אלו המשחקים האחרונים של העונה.

הנדון נמצאת ברובע בארנט, כשממערב שוכן רובע הארו. האזור התברר כמקום די שקט. כל כך שקט, עד כדי כך שהציפורים מצייצות בו גם בשעות הערב. הדרך למגרש כללה הליכה לא קצרה, אבל כמו שאמרתי האזור כל כך שקט שלא חששתי גם כשהלכתי בסמטה צדדית חשוכה שבסיומה מצאתי את עצמי ליד חצר בית שהחומה שלו מפורקת והספיקו לזרוק בו אסלה שבורה.
הצופים המעטים לא הבינו כל כך מי הבחור שאין לו כרטיס חבר (לשואלים – תמורת 230 פאונד תוכלו להיות מנויי הקבוצה). במהרה הגעתי ל"קופה", שהיא למעשה מבנה לבנים שבתוכו יושב אדם שמוכר כרטיסים תמורת 10 פאונד. לאחר הרכישה, אתה אמור לעבור בגלגלת קרש, אבל הייתי כל כך אבוד שנכנסתי דרך כניסה אחרת למגרש.
המגרש עצמו בנוי בצורה פשוטה. מצד אחד, ארבע בטונדות, מופרדות באמצעות מחיצות, שלוש מהן מקורות, הרביעית לא. מאחורי השערים, יציע עמידה מצומצם יותר. העתקים של אותם יציעי עמידה ניצבים גם מצידו השני של קו האורך, אך באמצע מחכה "יציע הכבוד" – קרוב ל-100 כיסאות פלסטיק מקורים. לשואלים, כדי להגיע ליציע הכבוד פשוט צריך להקיף את המגרש.
לצד הבטונדות עומד המזנון שמוכר שתייה ואוכל, כשהמוצרים הפופולאריים הם צ'יזבורגר שמנוני במיוחד ותה בכוס קלקר גדולה. ליד יציע הכבוד ניצב סוג של קרוון קטן. בימים רגילים הוא משמש כחנות האוהדים של הארו בורו, אך הפעם הוא לובש צבעי ירוק-לבן ומוכר מרצ'נדייז של הנדון, החל מחולצות וצעיפים ועד לעטים עם סמל המועדון. מי שפספס את הבחור המבוגר בכניסה לאצטדיון, יוכל למצוא בחנות גם את התוכניה של המשחק.

בניגוד למחשבות על מועדונים קטנים באנגליה, הסיבה שבגללה האוהדים כל כך מחוברים אחד לשני היא העובדה שהחל מ-2006 הם מחזיקים במועדון. באותה שנה, גייסו האוהדים סכום של 25 אלף פאונד ורכשו את הקבוצה שחוותה הליך של פירוק. המטרה של האוהדים היא לגייס בכל שנה סכום של 100 אלף פאונד, סכום שלתפיסתם הוא מספק כדי להמשיך ולקיים את המועדון בליגה. בלי שאיפות גדולות ובלי דיבורים על עלייה, רק לשמר את המועדון הוותיק.
העונה הזו הלכה קצת יותר קשה עבור הנדון. שלושה מחזורים לסיום העונה, הנדון נמצאת רק נקודה מעל הקו האדום. אחרי המשחק הזה, שהוא משחק הבית האחרון שלה, מחכים לה שני משחקים מותחים מול ברג'ס היל טאון, יריבתה לתחתית, ובוגנור רג'יס טאון, שרוצה לשפר עמדות לפני הפלייאוף. למעשה, בילריקי היא היריבה האחרונה של הנדון שנמצאת בים (למרות שחודש אפריל באנגליה זו לא תקופה אידיאלית לים).
רוב האירועים במשחק הזה התרכזו במחצית הראשונה. כבר בתחילת המשחק, הנדון מספקת את תקציר העונה שלה, כשהחלוץ מקבל כדור על רחבת החמש, השוער שרוע על הרצפה כנכנע, אבל הבעיטה נבעטת יותר גבוהה מהפנדל של רוברטו באג'יו בגמר מונדיאל 94. בדקות האחרונות של המחצית היה נראה שבילריקי יגמרו סיפור, עם שער יתרון בדקה ה-40 ופנדל שנשרק רגע לפני השריקה. בליגות כאלה, הדברים משתנים במהירות, הפנדל מוחמץ, הנדון יוצאת למתפרצת, השוער הודף רע מאוד וכריס סיבי נותן בעיטה מ-40 מטר. הבעיטה פוגעת במשקוף, הכדור יורד למטה, פוגע בשוער ונכנס.
1:1 במחצית, האוהדים שמחים וטובי לב הולכים לשתות משהו במועדון. בסופו של דבר מצאתי את עצמי מממש את התכניות המקוריות שלי – שתיתי בירה ב(סוג של) פאב וראיתי את המשחק של טוטנהאם.

המחצית השנייה הייתה מנומנמת למדי וגרמה לי לשים לב לכל מיני דברים קטנים. כך לדוגמה שמתי לב שאין אלונקה. כל טיפול היה יכול להימשך דקות ארוכות עד שהצליחו להעמיד את השחקן ולהוציא אותו החוצה. למי שאוהב להיטפל לכדורגל הישראלי, אני אגלה לכם שבארץ אי אפשר לקיים משחק, לא משנה באיזו מסגרת ובאיזו קבוצת גיל, בלי אלונקה.
מי שעוד הרשים היה המגן השמאלי של בילריקי. גרזן אמיתי, ראסטה מן אורגינל. כשהייתי שם, אף אחד לא ידע מי זה וההימור שלי היה שמדובר באיברהימה דיאלו, צרפתי ששיחק בליגות הנמוכות בארצו לפני שעבר לקבוצת חובבים בסקוטלנד והעונה הגיע לאנגליה. רק אחר כך הבנתי שמדובר באלכס סטיבנסון, ילד בן 18, שבסוף העונה זכה בתואר השחקן הצעיר המצטיין של המועדון (מכאן, קריאה נרגשת לקבוצות בארץ: הביאו את סטיבנסון! שווה כל גרוש!).
באופן כללי, מלבד החלק האחורי של בילריקי, לא היה יותר מדי ממה להתרגש מהכדורגל, שהיה גרוע במיוחד. אסופה של שחקנים שבקושי מצליחים להשתלט על כדור, ועד שזה קורה כבר מגיעה המסירה הבאה שתסתיים באיבוד. אם בהנדון מחפשים שחקנים, אולי כדאי להמליץ להם על הילדים ששיחקו בסמוך לבטונדות. הם בהחלט יוכלו לחזק את הקבוצה.

ATTENDANCE: Hendon v Billericay Town – 135 https://t.co/j1mEy6SPer

— Hendon Football Club (@HendonFC) April 18, 2016

בסיום המשחק, 1:1, ואוהדי הנדון מוחאים כפיים לגיבוריהם. האוהדים הלכו למועדון שוב כדי לראות את הדקות האחרונות מהמשחק של טוטנהאם. בפינה ישבו זוג אוהדים, גבר ואישה בשנות ה-60 לחייהם, יחד עם שני אוהדים בעלי מוגבלות בשנות ה-20 לחייהם, כולם לבושים בחולצת המועדון וצעיפי הירוק-לבן של הנדון על צווארם.
זו הקהילה שיוצרת מועדון. קבוצה של אנשים שהחליטו להציל את המועדון שלהם ומגייסים למענו מדי שנה לא מעט כסף. לא מתוך מטרה להתעשר ולא מתוך מטרה להתעצם, אלא מתוך מטרה לשמר את המסורת של המועדון שהוקם לפני יותר מ-100 שנים ולשמור על הפינה הקטנה ששייכת להם ולא לאיזה אוליגרך או שייח'.