קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (65)

שבוע חדש, שלושה משחקים על הפרק. הפעם אנחנו עם כדורסל נשים איכותי, משחק העונה בקרואטיה ומחזיקים אצבעות לקבוצה הקטנה האחרונה של הגביע האנגלי.

יום שבת, 17:00, יוון – רוסיה (מוקדמות יורובאסקט לנשים)
בשעה טובה ומוצלחת, פיב"א אירופה החליטו לשנות את שיטת המוקדמות של אליפות אירופה בכדורסל. החל מיורובאסקט 2017, טורניר המוקדמות חוזר להתפרש על פני עונה שלמה ולא בטורניר מוקדמות דחוס. משמעות הדבר היא שגם הנבחרות הבכירות חוזרות למוקדמות וביום שבת נראה משחק אחד כזה בין יוון ורוסיה.
יוון מבססת את עצמה בשנים האחרונות כחברה קבועה ביורובאסקט. מאז שנת 2001 היא החמיצה רק טורניר אחד ולמרות שלא תמיד היא מצליחה להגיע לשלבים המאוחרים, הנבחרת היוונית מצליחה לעשות צרות. אחרי שסיימה במקום ה-10 בקיץ האחרון, יוון פתחה את הקמפיין הנוכחי עם שני ניצחונות קלילים מול שוויץ ובולגריה. המאמן, גיאורגוס דיקולאקוס, קיבל את משרת האימון הלאומית אחרי שהוביל את נבחרת לטביה פעמיים לרבע גמר היורובאסקט. בשנים האחרונות הוא מאמן במקביל גם את נאדז'דה אורנבורג מהליגה הרוסית, אותה הוביל העונה לרבע גמר היורוליג. בין הכוכבות של הנבחרת ניתן לציין את סטיליאני קאלטסידו, שזכתה בשלוש אליפויות צרפת עם בורז' והעונה משחקת בליל, זואי דימיטראקו, שמשחקת תחת דיקולאקוס גם בנאדז'דה, ואבנת'יה מאלטסי, בת ה-37 ששיחקה עונה אחת ב-WNBA ומשחק בבוטאש אדנה הטורקית.
אחרי שנים של שלטון בכדורסל האירופי, הנבחרת הרוסית הולכת ודועכת בשנים האחרונות. זה התחיל מהמקום ה-13 ביורובאסקט של 2013, מה שגרם לכך שהיא לא הופיעה באליפות העולם לראשונה מאז 1994. ביורובאסקט האחרון היא סיימה במקום ה-6 ולא להצליח להעפיל לטורניר הקדם-אולימפי, מה שאומר שרוסיה תחמיץ את הטורניר האולימפי לראשונה בהיסטוריה. למרות הכל, הנבחרת שמחזיקה בשתי מדליות ארד אולימפיות ושלוש אליפויות אירופה חולמת להתאושש ביורובאסקט הקרוב. מי שרוצה להוביל את הנבחרת הלאה הוא אלכסנדר ואסין, המאמן של ספרטק מוסקבה שהוביל אותה העונה לרבע גמר היורוקאפ. השמות הבולטים בסגל הנוכחי הם טטיאנה וידמר, שחקנית דינאמו קורסק שזכתה בקיץ האחרון במדליית הזהב במשחקים האירופיים במסגרת תחרויות הכדורסל 3X3, מריה ואדייבה, ילדה בת 17 שכבר זכתה באליפות אירופה לקדטיות וזכתה במדליית כסף באליפות העולם לנערות, וייבגניה בליאקובה, שהייתה חלק מהזכייה בתואר האירופי האחרון של רוסיה ב-2011.

יום ראשון, 18:00, דינאמו זאגרב – רייקה (הליגה הקרואטית)
משחק עונה בקרואטיה והוא הרבה יותר מעוד משחק. מאחורי המשחק הזה עומדת שאלה הרבה יותר גדולה מזהות האלופה. השאלה שצריכה להישאל היא האם הקבוצה שסיימה לאחרונה במקום השני במרחק ניכר תצליח לקטוע את הרצף של האלופה הנצחית.
דינאמו זאגרב היא באמת האלופה הנצחית של קרואטיה. היא זכתה ב-17 אליפויות מתוך 24 מאז הוקמה הליגה הקרואטית העצמאית. בעונה שעברה היא הגיע להישג מרשים עם האליפות העשירית ברציפות. במהלך התקופה הזו, למעט שתי עונות, דינאמו זאגרב זכתה תמיד בפער דו-ספרתי מהמקום השני כשבולטות במיוחד האליפויות של 2007 (92 נקודות מתוך 99 אפשריות, 20 נקודות הפרש מהיידוק השנייה), 2008 (28 נקודות יותר מאוסייק במקום השני) והאליפות של העונה שעברה (0 הפסדים ב-36 משחקים). העונה הם עדיין נמצאים בראש הטבלה, אבל רק 2 נקודות מפרידות בין דינאמו זאגרב למקום השני. המאמן, זוראן מאמיץ', הוא זה שהוביל את דינאמו זאגרב בשתי האליפויות האחרונות ויש לו ברזומה עוד 4 אליפויות במועדון כשחקן. השחקנים המובילים הם ארמין הודז'יץ' הבוסני וג'וניור הרננדז הצ'יליאני, שניהם מלכי השערים של הקבוצה העונה עם 10 שערים כל אחד, אנחל הנריקז, שהיה חלק מסגל נבחרת צ'ילה בקופה אמריקה האחרון, ומרקו פיאצה, קרואטי בן 20 שנחשב לאחד משחקני העתיד של הכדורגל המקומי.
רייקה והעיר ממנה היא מגיעה היא תמצית הטלטלה הפוליטית של קרואטיה. עד מלחמת העולם השנייה לעיר קראו פיומה והיא הייתה תחת שלטון איטלקי. המועדון המקומי פיומאנה שיחק בליגה השלישית באיטליה ואפילו הבליח לעונה אחת בסריה B. המועדון פורק במהלך המלחמה, וב-1946 הוקם מחדש בליגה היוגוסלבית, כשהעיר הופכת מפיומה לרייקה (לשני השמות אגב פירוש זהה בכל אחד מהשפות – נהר). בימי יוגוסלביה העליזים, רייקה לא הייתה הקבוצה הבכירה של קרואטיה, אבל הצליחה לזכות בשני גביעים ולהגיע עד רבע גמר גביע המחזיקות ב-1980. אחרי פירוק יוגוסלביה, לקח לרייקה זמן להפוך לשם דבר בליגה המקומית. בשנתיים האחרונות רייקה התבססה במקום השני בליגה ואפילו הצליחה להגיע לשלב הבתים של הליגה האירופית בעונה שעברה. השינוי הגדול הוא בעיקר תוצר של הפרטה שהמועדון עבר בשנים האחרון, כשהוא עובר מהידיים של העירייה לאיש העסקים האיטלקי גבריאל וולפי, שמחזיק גם בספציה ובקבוצת פרו רצ'ו, אלופת אירופה בכדורמים. כשהיא מביטה מהמקום השני ויודעת שניצחון יקפיץ אותה אל ראש הטבלה, רייקה תולה לא מעט תקוות בשחקניה. חוליית ההתקפה שכוללת את שחקן נבחרת אלבניה, בקים בלאי, ושחקן לודוגורץ לשעבר ונבחרת סלובניה, רומן בזיאק, זכתה לקבל חיזוק משמעותי בינואר האחרון. רייקה הצליחה להחתים מציריך את מריו גבראנוביץ', שחקן נבחרת שוויץ ממוצא בוסני-קרואטי. שווה לציין גם את מארין טומאסוב, הקשר שהגיע ממינכן 1860, ואיבן וארגיץ', השוער המושאל מלאציו.

יום שני, 21:45, שרוסברי טאון – מנצ'סטר יונייטד (הגביע האנגלי)
בימיו הראשונים של הטור היה קשה לי להאמין שמנצ'סטר יונייטד באמת תופיע פה. אז מעבר לאזכור שמה כיריבה במשחק הזה, אנחנו לא נעסוק בה יותר מדי. גבירותיי ורבותיי, פנו דרך לקבוצה האחרונה מהליגה השלישית שנותרה בגביע – שרוסברי טאון.
שרוסברי טאון הוא בסך הכל מועדון חביב שהוקם לפני 130 שנה. במשך שנים הם התגלגלו בכל מיני מסגרות מוזרות. עד 1950 הם שיחקו בליגות אזוריות, עד שהפוטבול ליג החליטו לקבל אותם אל חיקם. עד שנות ה-80 שרוסברי הייתה אחת מהקבוצות האנגליות ברות המזל שקיבלו הזמנה להשתתף כקבוצה אורחת בגביע הוולשי, בארון הגביעים שלה יש לה אפילו שישה כאלה. היא התגלגלה בעיקר בין הליגה השלישית והרביעית, אבל עשור אחד שלם, מ-1980 ועד 1989, היא בילתה בליגה השנייה, כשהישג השיא שלה היה המקום השמיני. ב-2003, אחרי 53 עונות בפוטבול ליג, שרוסברי חוותה משבר גדול וירדה לקונפרנס לראשונה בתולדותיה. העונה לאחר מכן הייתה קשה במיוחד, אבל שרוסברי הצליחה לעלות דרך הפלייאוף לאחר ניצחונות בחצי הגמר מול בארנט ובגמר מול אלדרשוט טאון, שניהם בפנדלים. מאז אותה עונה היא רובצת בעיקר בליגה הרביעית, כשהיא נתנה גיחה קצרה לשתי עונות בליגה השלישית. במפעלי הגביע היא מציינת כהישגי השיא שלה את רבעי הגמר ב-1979 וב-1982 ואת חצי גמר גביע הליגה ב-1961.
שרוסברי של ימינו ניצבת במקום ה-19, מרחק של שלוש נקודות מהקו האדום המוביל אל הליג 2. במסע הגביע שלה העונה היא הדיחה שתי קבוצות מהצ'מפיונשיפ, קארדיף סיטי ושפילד וונסדיי. השחקנים המובילים הם המגן-קשר אבו אוגוגו, שהגיע אחרי 6 שנים בדאגנהם אנד רדברידג', ג'ייסון לויטווילר, השוער השוויצרי שהיה מגיבורי העלייה בעונה שעברה, וז'אן לואי אקפה-אקפרו הצרפתי, שמבלה כבר כמה עונות בליגות הנמוכות של אנגליה.
אבל מאחר ואנחנו כאן כדי להזריק קצת מוטיבציה לשרוסברי הקטנה, הגיע הזמן לצאת למסע קצר בהיסטוריה וללוות את שרוסברי ברגעי השיא שלה.
1979, שרוסברי באותם ימים נאבקת על העלייה לליגה השנייה והיא מארחת את מנצ'סטר סיטי. הסיטיזנס היו באותם ימים קבוצה לא יציבה בליגה הראשונה, אבל הם כבר הצליחו לדהור לעבר רבע גמר גביע אופ"א באותה שנה. שרוסברי ניצחה באותו ערב קסום בינואר 0:2, כשעל השערים חתומים סמי צ'אפמן, ששיחק מעל ל-350 משחקים במדי נוטינגהאם, ופול מגווייר.
1991, שרוסברי שוב פעם מארחת, הפעם היריבה היא ווימבלדון. הקבוצה החביבה שכללה אז את ג'ון פשאנו, לורי סאנצ'ז ורובי ארל לא הצליחה להתמודד מול שרוסברי הקטנה והמגרש הבוצי שלה. גארי שו כבש את השער הבודד שהביא את שרוסברי אל הסיבוב הבא.
2003, הפעם הגיע תורה של אברטון לעשות את הטיול לשרוסברי. עם המאמן דייויד מויס, והרכב שכולל את תומאס גראבסן הדני, תומאס ראדזינסקי הקנדי ושחקן נוער בן 17 בשם וויין רוני, לא יכלו לעמוד מול נייג'ל ג'מסון שכבש בבעיטה חופשית מדהימה והוסיף נגיחה בדרך ל-1:2.

קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (59)

החגים נגמרו, בעולם חוזרים לשחק כדורגל, והגיע הזמן לחזור מהפגרה עם המדור השבועי. הפעם אנחנו נהיה עם הפלייאוף של אחד הטורנירים המושחתים בעולם, נחפש קצת רומנטיקה בגביע האנגלי ונבקר בספרד עם קבוצת הכדורסל שהחליטה לחצות את הגבול.

יום שבת, 0:30, טרינידד וטובגו – האיטי / 3:30, פנמה – קובה (קופה אמריקה סנטנאריו)
לפעמים נקודת מבט שונה נותנת לך פרספקטיבה אחרת על העולם. אם בפיפ"א ואופ"א לא היו עוסקים בשחיתות גלויה ובלי מונדיאלים מפוקפקים שצפויים ברוסיה ובקטאר, כנראה שהקופה אמריקה סנטנאריו היה אחד הטורנירים הבזויים שיתקיימו בקרוב. בהחלטה ביזארית, בכדי לציין 100 שנה לקופה אמריקה הראשון, החליטו ב-CONMEBOL, התאחדות הכדורגל של דרום אמריקה, לקיים טורניר מיוחד שבו יתארחו 6 נבחרות מצפון אמריקה ויתקיים כולו בכלל בארה"ב. מי שרוצה להבין את עומק השחיתות יגלה שראשי הבתים שהוכרזו הן ארה"ב, מקסיקו, ארגנטינה וברזיל, 4 הנבחרות הפופולאריות בטורניר, וכך אלופת דרום אמריקה מצ'ילה נדחקה החוצה. הנבחרות הראשונות מצפון אמריקה שזכו בכרטיס לטורניר הן ארה"ב ומקסיקו כמוזמנות, קוסטה ריקה כמחזיקת גביע מרכז אמריקה 2014 וג'מייקה כמחזיקת גביע הקאריביים 2014. 4 הנבחרות הטובות ביותר בגביע הזהב שעדיין לא עלו יתמודדו בלילה בין שישי לשבת על 2 הכרטיסים הנוספים במשחקים שיתקיימו באצטדיון רומל פרננדס בפנמה סיטי.
המפגש המוקדם יהיה דרבי קאריבי בין טרינידד וטובגו והאיטי. קמפיין גביע הזהב הסתיים בהדחה ברבע הגמר עבור שתי הנבחרות, אבל שתיהן יכולות להיות מאוד מנוחמות מהתצוגה המרהיבה שלהן. האיטי הצליחה לדחוק כל קבוצה לניצחון בקושי, כולל ארה"ב שהתקשה וניצחה אותה רק 0:1, בעוד הטרינידדים דהרו מהמקום הראשון בבית שלהם אחרי 4:4 דרמטי מול מקסיקו ורק הפסד בפנדלים מול פנמה הכריע את הסיפור. יש פה שתי נבחרות שונות זו מזו בצורה קיצונית. טרינידד וטובגו היא נבחרת שידעה הצלחות בשנים האחרונות ומובלת על ידי שחקנים מנוסים כמו חאלים היילאנד מווסטרלו וג'ובין ג'ונס משיקאגו פייר, ובמידה ותעלה נזכה לראות כוכבים טרינידדים נוספים כמו קנוויין ג'ונס שהשלים זה עתה את המעבר שלו לאל ג'אזירה מהאמירויות. מנגד, בהאיטי מתפתח דור צעיר שרוצה להוביל את הנבחרת להישגים שהיא לא הגיעה אליהם כבר כמה עשורים ובין השחקנים ניתן לציין את דוקנס נאזון בן ה-21 מלבאל הצרפתית, קרוונס בלפור בן ה-23 שמשחק בטרבזון 1461 מהליגה השנייה בטורקיה וסטפן לאמבסה בן ה-20 מהאקדמיה של פריס סן ז'רמן. בכל מקרה, הנבחרת שתזכה בכרטיס מהמשחק הזה תזכה לחוויה שהיא לא מורגלת אליה.
המשחק השני הוא זה שימשוך אליו את מרבית הקהל, בעיקר בזכות הנבחרת המקומית שרוצה להמשיך את המומנטום הנפלא שלה. אחרי משחק מפוקפק למדי בחצי הגמר, מסע הקסם של פנמה בגביע הזהב נקטע עם הפסד מול מקסיקו, אבל ניצחון בפנדלים על ארה"ב במשחק על המקום השלישי עזר לה לסיים את הטורניר עם טעם טוב יותר. מולם הקובנים שחוו טורניר מוזר, הם הפסידו מול מקסיקו וטרינידד וטובגו, אבל ניצחון מול גוואטמלה במשחק הנועל שלח אותם מהמקום השלישי לרבע הגמר, רק בשביל לחטוף שם 6:0 מארה"ב. הפנמים מגיעים עם הסגל החזק ביותר שהם יכלו להציב כשלואיס טחאדה ובלאס פרז, שני הכובשים המצטיינים בכל הזמנים של פנמה עם 79 שערים במצטבר, יגיעו לחורר רשתות. הקובנים יגיעו למשחק עם שמות רבים מהליגה המקומית כמו אלן סרוונטס וחורחה לואיס קלאבלו, אבל הפחד העיקרי שלהם הוא לעלות לטורניר. על פי חוק בארה"ב, כל קובני שכף רגלו דורכת במדינה זכאי באופן אוטומטי לקבל אשרת עבודה ולערוק, וכך עשו 4 משחקני הנבחרת בגביע הזהב האחרון.

יום שבת, 17:00, איסטלי – בולטון וונדררס (הגביע האנגלי)
בכל שנה הגביע האנגלי מצליח לספק לנו לפחות סינדרלה מדהימה אחת. בשנה שעברה הייתה זו בליית' ספרטנס שהפתיעה את כולם והצליחה להגיע מהליגה השביעית עד לסיבוב השלישי, שם בירמינגהאם הייתה אחראית להדחתה, במשחק שבו בליית' איבדה יתרון 0:2 בדרך להפסד 3:2. השנה קבוצות רבות מה-Non-League (ליגה חמישית ומטה) הודחו לפני הסיבוב שבו קבוצות הפרמייר ליג נכנסות, כשאיסטלי היא היחידה שנותרת במסע המופלא אל וומבלי.
הסיפור של איסטלי הוא הטרנספורמציה המושלמת לקבוצה קטנה שמתפתחת בכדורגל האנגלי. במשך שנים הקבוצה הזו והגלגול הקודם שלה, סוויית'לינג, התגלגלו בליגות אזוריות שהן לא חלק מפירמידת הליגות. רק ב-1986/7 היא הצטרפה לקבוצות נוספות מהליגה המחוזית שלה כדי להקים את הווסקס ליג, שתפסה את השלב ה-8 בפירמידה. קרוב ל-20 שנה לקח לה, עד שב-2003 היא עלתה לליגה השביעית. בליגה השביעית זה הלך יותר חלק וב-2005 היא עולה ליגה עם הכרטיס לקונפרנס המיתולוגית. עשור של בינוניות במחוז הדרומי של הקונפרנס, כולל שני הפסדים בחצי גמר הפלייאוף, מסתיים ב-2014 כשהיא מסיימת ראשונה לפני אגדות קונפרנס אחרות כמו סאטון יונייטד ואבספליט טאון. אחרי שאת עונת הבכורה שלה בליגה היא סיימה עם הפסד בחצי גמר הפלייאוף, גם העונה יש מי שחולם באיסטלי על כניסה היסטורית לפוטבול ליג, ועד כה היא במקום ה-4 בליגה. השחקנים הבולטים הם ימי אודואבה, ניגרי למוד ניסיון בליגות הנמוכות שהצליח לעלות עם סטיבנייג' מהליגה הזו ב-2010, וג'יימס קונסטייבל, מלך השערים עם 11 שערים שב-2009 היה חלק מנבחרת החובבים של אנגליה, שהגיעה עד לגמר טורניר האתגר הבינלאומי שמיועד לנבחרות צעירות וחובבניות (שלא במפתיע, האנגלים הפסידו לאולימפית ב' של בלגיה, 1:0 בגמר).
ההגעה של בולטון לטן אייסרס הקטנטן, מגרש בעל קיבולת של 5200 צופים שמתוכם 2700 יזכו גם לכיסא, תהפוך את בולטון לקבוצה הבכירה ביותר שהגיעה לאיסטלי אי פעם. מדובר בקבוצה שהופיעה 14 פעמים בחצי גמר הגביע, האחרונה ב-2011, הצליחה לעבור את השלב הזה 7 פעמים ובארון הגביעים שלה יש 4 גביעים כאלה. אבל מבולטון ההיא, ואפילו מבולטון שטל בן חיים שיחק בה,לא נשאר כלום, והיום היא נועלת את ליגת המשנה עם 2 ניצחונות מתוך 25 משחקים. הדבר הזה הוא תוצר של חובות שעומדים על 179 מיליון פאונד, דבר שהוביל להטלת אמברגו העברות על הקבוצה. ניל לנון, המנג'ר הנהדר של הקבוצה, הצליח לקטוע רצף של 17 משחקים ללא ניצחון כשהוא אומר לאחר המשחק "הקבוצה הזו בדרך לאבדון". אגב, בסגל של בולטון ניתן למצוא שמות ותיקים כמו אמיל הסקי ושולה אמאובי הקשישים ופרנצ'סקו פיסאנו שעזב את קליארי אחרי 11 עונות. לחובבי הז'אנר, בסגל ניתן למצוא גם את מדו קמארה, שבשנה שעברה עשה סיבוב קצר במכבי חיפה.

יום ראשון, 20:30, אנדורה – ולנסיה (הליגה הספרדית בכדורסל)
הפוליאספורטיו ד'אנדורה, אולם הספורט הגדול במדינה הזעירה ששוכנת בין ספרד לצרפת, יארח ביום ראשון את ולנסיה, הקבוצה החמה ביותר בכדורסל הספרדי, אבל הסיפור המעניין יותר שייך דווקא לקבוצה המקומית.
ב-2014 אנדורה חוותה את אחת העונות הגדולות של הכדורסל המקומי מזה שנים. הקבוצה ששיחקה בשנות ה-90 בליגה הבכירה של ספרד חזרה בענק וסיימה עונה גדולה עם מקום ראשון וזכייה בגביע הליגה השנייה. לאנדורה יש זכרונות יפים מהקדנציה הקצרה שהיא חוותה בליגה הראשונה של ספרד – היא הצליחה להגיע במשך שנתיים לפלייאוף, למרות שזה היה קל מדי עם 16 עולות בליגה של 20, אבל בעונה השלישית שלה היא הצליחה לסיים במקום השמיני והפסד לברצלונה ברבע הגמר קטע לה את המסע המופלא. ב-1995/6 היא ירדה ליגה ומשם החלה להתדרדר ולהתחיל את הכל מהתחלה בליגה המחוזית של קטלוניה. אחרי שבעונה שעברה כמעט ירדה ליגה, העונה אנדורה נראית לא רע עם מאזן של 7-7 והמקום השישי. אחרי הניצחון לפני שבועיים מול גראן קנאריה, אנדורה הפסידה 104:103 לאובראדוירו אחרי הארכה. מאמן הקבוצה מאז 2010 הוא ז'ואן פניארויה,מי שהוביל אותה בדרך הבטוחה אל הליגה הבכירה. בסגל של אנדורה ניתן למצוא כמה שמות גדולים בעלי ניסיון כמו ויקטור סאדה, שהיה חלק מסגל נבחרת ספרד בלונדון 2012, גיאורגי שרמאדיני, אלוף היורוליג פעמיים שמעמיד ממוצעים מרשימים של 13.4 נקודות ו-6.4 ריבאונדים למשחק, והמקדוני ווידאן סטויאנובסקי, שמגיע אחרי שנתיים ביורוליג עם אלבה ברלין.
לאנדורה לא תהיה משימה קלה, בעיקר כי היריבה שלה היא הקבוצה עם המומנטום הטוב ביותר בליגה הספרדית, וקוראים לה ולנסיה. 14 משחקים מפתיחת הליגה, ולנסיה עומדת במקום הראשון לפני ריאל מדריד וברצלונה עם מאזן מושלם של 14 ניצחונות. רק פעם אחת ולנסיה הצליחה להגיע עד לגמר של הליגה הספרדית, זה היה ב-2003 והסתיים עם הפסד בסוויפ מול ברצלונה. בוולנסיה יש מי שחולם על אליפות היסטורית, מצרך די נדיר בליגה שבה 50 מתוך 59 האליפויות התחלקו בין שתי קבוצות. מלבד עונה נהדרת בליגה, ולנסיה עדיין לא הפסידה גם ביורוקאפ, שם היא ניצחה ב-10 משחקי הסיבוב הראשון והשבוע רשמה ניצחון על פאוק סלוניקי בפתיחת הסיבוב השני. השחקנים המובילים הם ג'סטין המילטון, שמחזיק בממוצע של 15.4 נקודות למשחק ונמצא במקום הרביעי בדירוג המדד של הליגה הספרדית, בויאן דובלייביץ' המונטנגרי, שמשחק בקבוצה מאז 2012 והיה שותף לזכייה ביורוקאפ לפני שנתיים, ופרננדו סן אמטריו, שעזב את ויטוריה אחרי 7 שנים.