תגית: מונדיאל 2018

הפתעה קטנה

בין הרים וגבעות מוריקות, במרחק נגיעה מאוסטריה ושוויץ, שוכנת לה ליכטנשטיין הקטנה. הרבה דברים מעניינים אפשר להגיד על המדינה שחיים בה 37 אלף אנשים בלבד. אפשר לדבר על ההמנון שלהם, שאומץ ב-1920 ומשתמש בלחן "האל נצור את המלכה" הבריטי. אפשר להגיד שהיא אחת משתי המדינות שחסומות פעמיים, כלומר לא רק שאין לה מוצא אל הים אלא גם לשכנות שלה אין מוצא אל הים.
אבל אנחנו פה כדי לדבר על כדורגל. גם בנושא הזה ליכטנשטיין היא די מעניינת. אין במדינה ליגה מסודרת, הקבוצות מפוזרות בין הליגות בשוויץ והקבוצה הבכירה, ואדוץ, אפילו משחקת היום בליגה השוויצרית הראשונה. אפשר להבין בצורה די ברורה שליכטנשטיין לא נמצאת בנקודת מוצא טובה בהשוואה לכדורגל ביבשת, נמושה אמיתית.
דווקא היום, ב-9 באוקטובר, ליכטנשטיין מגיעה למשחק חוץ בטדי מול ישראל. בכל יום נתון הייתי אומר שישראל אמורה להביס את ליכטנשטיין בלי בעיה, אבל דווקא התאריך הזה זורק את חובבי הנוסטלגיה לאחור. התאריך הזה מחזיר את ליכטנשטיין אחורה, אל היום שבו היא אמרה בצורה ברורה – "למי קראת נמושה?!".

קמפיין מוקדמות המונדיאל הראשון של ליכטנשטיין היה נורא. היא לא חלמה להגיע למונדיאל בצרפת ב-1998, אבל התוצאות ריסקו אותה עוד יותר. 10 משחקים, 3 כיבושים בלבד מול 52 ספיגות ותוצאות הזויות כמו שתי שמיניות מול רומניה ו-11:1 ביתי מול מקדוניה היו מנת חלקו של אותו קמפיין. גם המוקדמות של 2002 היו נוראיים. הוא נפתח עם שער מהיר של אלון מזרחי באצטדיון רמת גן והסתיים שוב עם 0 נקודות.
במוקדמות מונדיאל 2006 נתנה ליכטנשטיין מבט לעבר ההגרלה וסימנה את שני המשחקים מול לוקסמבורג כאופציה היסטורית לנקודות ראשונות. המשחק הראשון בין השתיים תוכנן ל-13 באוקטובר 2004, אבל לפני כן היא הייתה צריכה לעבור שלושה משחקים.
אחרי ההפסד 2:1 מול אסטוניה והתבוסה 7:0 לסלובקיה, ליכטנשטיין ספרה כבר 20 הפסדים רצופים במסגרת מוקדמות המונדיאל. ב-9 באוקטובר, כמה ימים לפני המפגש ההיסטורי מול לוקסמבורג, היו כבר אנשים שדיברו על ההפסד ה-21 שצפוי. נבחרת פורטוגל, כמה חודשים אחרי ההפסד בגמר היורו, הגיעה לוואדוץ. לאף אחד לא היה ספק מה הולך לקרות שם.

מתחילת המשחק היה ברור מה יהיו יחסי הכוחות. בדקה ה-23, כריסטיאנו רונאלדו הצעיר העביר כדור מהאגף, פאולטה הוותיק היה במקום כדי לכבוש ולהעלות את פורטוגל ל-0:1. רבע שעה מאוחר יותר פאולטה כמעט השלים צמד, אבל כדור הרוחב של סימאו סאברוסה פגע בדרך בדניאל האסלר שכבש שער עצמי. 0:2 במחצית לפורטוגל, הטיול קליל כמתוכנן.
לא ברור כמה משוגע צריך להיות כדי לאמן את ליכטנשטיין. נראה שמרטין אנדרמאט, השוויצרי שהוביל את הנבחרת אז, היה משוגע בדיוק במידה הנכונה. "ידעתי שאנחנו יכולים לחזור", אמר אנדרמאט לאחר המשחק, "במחצית אמרתי לשחקנים שאנחנו פשוט צריכים לחזור לעצמנו ואז נוכל להראות את היכולות שלנו".
כנראה שמשהו מדבריו של אנדרמאט הצליח לחדור לשחקנים. 3 דקות בתוך המחצית השנייה, המחליף רוג'ר בק הצליח לפרוץ מבעד לשחקני פורטוגל, מסר בצורה מדויקת לפרנץ בורגמאייר, שבאחד על אחד מול השוער ריקארדו כבש את השער מצמק. בדקה ה-76 קרה הבלתי יאמן – תומאס בק בעט כדור חופשי מ-40 מטרים, הכדור קפץ בתוך רחבת החמש, הטעה את ריקארדו, ונכנס.
השחקנים לא האמינו למראה עיניהם. ליכטנשטיין, זו שחיברה 20 הפסדים רצופים, מוצאת את עצמה אחרי תיקו מול סגנית אלופת אירופה, פורטוגל. "היו שחקני שבכו בסיום, כולם התרכזו במרכז המגרש והרימו ידיים", תיאר העיתונאי המקומי ארנסט האסלר. מרטין אנדרמט שחרר הצהרה פחות משוגעת מהרצאת המחצית שלו, "אנחנו צריך להמשיך עם התוצאה הזו כדי להשיג הישג נוסף: לנצח לראשונה במוקדמות המונדיאל".

ארבעה ימים אחר כך, כולם כבר שכחו מהמשחק הזה.
ליכטנשטיין השיגה את מבוקשה עם ניצחון 0:4 בחוץ מול לוקסמבורג. עד סוף הקמפיין היא תנצח את לוקסמבורג שוב, 0:3, ומאז היא תצא לרצף חדש של 23 משחקים ללא ניצחון (מאזן של 3 תוצאות תיקו ו-20 הפסדים). הרצף, אגב, עדיין פעיל.
פורטוגל, זו שביום למחרת תוארה כ"בדיחה של אירופה" על ידי העיתון A Bola, התאוששה עם ניצחון 1:7 מרשים מול רוסיה. את התיקו מול ליכטנשטיין היא תדחיק כשהיא תצטרך לסכם את הקמפיין. בפורטוגל כנראה יעדיפו לדבר על הניצחון על רוסיה או על המסע במונדיאל שהסתיים בחצי הגמר.
נבחרות קטנות מסתובבות בכל היבשת, חולמות על ההזדמנות להפתיע. רוח ה-9 באוקטובר נתנה את אותותיה שוב לפני שנתיים עם 0:0 הירואי מול מונטנגרו במוקדמות יורו 2016. בשנה שעברה, באותו התאריך, ליכטנשטיין הסתפקה בהפסד 2:0 מול שבדיה. האם יש מישהו בליכטנשטיין שמאמין שגם הפעם היא תוכל לצאת בכבוד?

הופרדו בלידתם

יומיים לפני רגע השיא של הכדורגל האלבני בכל הזמנים, משחקם הראשון אי פעם בטורניר גדול, פיפ"א קיבלה את ההחלטה שחורצת את גורלה של נבחרת אלבניה. קוסובו תשתתף כבר בקמפיין המוקדמות של המונדיאל הקרוב, מה שאומר שהבסיס עליו נשענת נבחרת אלבניה מתחיל לרעוד קלות.
בחודש ספטמבר, כשקוסובו תתייצב למשחק הרשמי הראשון שלה מול פינלנד, זאת תהיה תחילת ההתפרקות של נבחרת אלבניה, שבאותם ימים תארח את מקדוניה לדרבי בלקני. השאלה הגדולה היא איזו נבחרת אלבנית תופיע שם או מי ישרוד את המעבר למולדת האמיתית של חלק גדול מהשחקנים.

כשג'יאני דה ביאסי קיבל את הנבחרת לידיו בדצמבר 2011, היא הייתה אחרי קמפיין מוקדמות בינוני נוסף לאוסף. נבחרת אלבניה כמעט תמיד הייתה בתחתית הדירוג בבתים שלה, כשלמזלה נבחרות כמו לוקסמבורג או מלטה דואגות להראות שהיא יכולה להיראות הרבה פחות טוב. אבל לדה ביאסי הייתה תכנית להמשך ואת ההשראה אליה הוא שאב מבכיר שחקני הנבחרת, לוריק צאנה.
צאנה הוא שיאן ההופעות בנבחרת עם 92 הופעות וברזומה שלו יש קבוצות כמו פריס סן ז'רמן, מארסיי וגלאטסראיי. צאנה הוא אולי אלבני מבחינת מוצאו האתני, אבל הוא עצמו לא נולד באלבניה. הוא נולד בפרישטינה, בירת קוסובו, ובגיל צעיר מצא את עצמו בשוויץ. המלחמה העקובה מדם בקוסובו בסוף שנות ה-90 גרמה לכך שלא מעט קוסוברים נדדו לאירופה וספגו חינוך כדורגל איכותי בכמה מהמדינות המובילות ביבשת.
דה ביאסי החל במלאכת החיפושים אחר עוד ועוד קוסוברים שיחזקו את השורות. מלבד צאנה, יש היום 11 שחקנים בסגל של אלבניה שלא נולדו במדינה. חלקם אפילו שיחקו בנבחרות צעירות של מדינותיהם כמו פרדי וסלי, אמיר אבראשי ושקלזן גאשי השוויצרים או מרגים מבראי הגרמני. השחקנים שלא קיבלו מקום בנבחרות הבוגרות של המדינות בהן גדלו, מצאו את הנחמה בנבחרת של דה ביאסי. בדרך המאמן פספס כמה שמות, כמו עדנאן ינוזאי, שאמר יותר מפעם אחת שהוא ישמח לשחק עבור אלבניה, אבל הנבחרת החדשה הצליחה לצעוד בבטחה קדימה.

Kosova-Ishujt Faroe 1

שבוע לפני פתיחת היורו, נבחרת קוסובו רשמה את ההיסטוריה הקטנה שלה. לראשונה היא קיימה משחק שמוכר על ידי פיפ"א, כשהיא נפגשה עם נבחרת איי פארו באצטדיון המשני של העיר פרנקפורט. זה נגמר בניצחון 0:2 ונבחרת קוסובו נראתה כאילו היא מודל מוקטן של הנבחרת האלבנית. כובשי השערים היו אלברט בוניאקו, שגדל בשוויץ ואפילו שיחק במדי הנבחרת הבוגרת במהלך מונדיאל 2010, ואלבסאן רשאני, ששיחק בכל הנבחרות הצעירות של נורבגיה.
נבחרת קוסובו עדיין לא הצליחה למשוך אליה שמות גדולים. השם הבכיר שמשחק במדי הנבחרת הוא השוער סמיר אויקאני, שהיה השוער הראשון של נבחרת אלבניה עד שאיבד את המקום לאטריט ברישה, קוסוברי אחר. הפתח שנוצר בעקבות הצטרפות קוסובו לפיפ"א יכול להוביל את נבחרת אלבניה למצב שבו חלק גדול מהסגל שלה עובר לשחק בנבחרת החדשה. כמובן שגם נבחרות אחרות יכולות להיפגע, כמו שוויץ של שרדאן שאקירי וגארניט שאקה, אבל נבחרת אלבניה כל כך התבססה על השחקנים הללו, שלא בטוח שימצא מי שיוכל להחליף אותם.
הבעיה שעוברת על הכדורגל האלבני היא לא חדשה בעולם הכדורגל. גם נבחרת אלג'יריה שזוכה לדור זהב משמעותי נמצאת בסיפור דומה. הנבחרת כולה מבוססת על שחקנים ילידי צרפת והמצב יצר סיטואציה ביזארית שבה למעשה אין דור עתיד לכדורגל האלג'יראי שצומח במדינה עצמה. המצב הזה הוביל את אלג'יריה לקבל החלטה קיצונית שאוסרת על קבוצות מקומיות לרכוש כדורגלנים זרים, אבל העובדה שאין תכנית לטווח ארוך לקידום הכדורגל האלג'יראי הופכת את ההחלטה הזו למיותרת. גם באלבניה אין באמת כיוון להמשך, ההבלחה של סקנדרבאו קורצ'ה בעונה האחרונה, שהגיעה עד לשלב הבתים של הליגה האירופית, היא מקרית.

עם סיום היורו, השחקנים הקוסוברים של אירופה יתפנו לעשות חושבים עם עצמם. כל אחד יקבל החלטה האם הוא ימשיך בנבחרת אותה הוא ייצג עד היום או שהוא ייצג את מולדתו ומולדת הוריו. אלו שלא יעברו וימשיכו לשחק בנבחרת אלבניה, יצטרכו להתמודד עם סגל מוחלש בהרבה, כזה שיכול להחזיר את אלבניה לימיה כאחת מנמושות אירופה.
ברגעים האחרונים של הגשמת החלום הגדול עבור נבחרת אלבניה, תקום נבחרת קוסובו עם שחקנים מכל רחבי אירופה ועם חלום קטן – להגיע להישגים שהאחות הגדולה מאלבניה לא חלמה עליהם מעולם.