תגית: מוקדמות

משני צדי האי

האי אירלנד הוא לא גדול במיוחד. כמה שעות בודדות של נסיעות מספיקות כדי לחצות את האי מצפון לדרום. את הדרך הקצרה הזו עושות בשבועות האחרונים לינפילד וקורק סיטי, שתי סגניות האלופות של צפון אירלנד ואירלנד בהתאמה, במסגרת הסיבוב המוקדם הראשון של הליגה האירופית.
לא מדובר במפגש כל כך חריג. בזירה האירופית לא נפגשו קבוצות מאירלנד מצפון אירלנד מאז 2006, אז גלנטורן הצפון אירית ושלבורן האירית נפגשו במוקדמות ליגת האלופות. למרות זאת, במשך קרוב לעשור התקיים גביע סטנטה, גביע שערוץ הספורט האירי פרש עליו חסות והפגיש בין ארבע הקבוצות הבכירות של כל אחת מהליגות במעין אליפות כל-אירית.
מפגש הגומלין בין הקבוצות שיתקיים בקורק כנראה יעבור בלי בעיות מיוחדות, אבל זה לא עניין של מה בכך, לינפילד תוכל להעיד על כך כשהיא תשחזר את מה שקרה לה בפעם הראשונה בה היא הגיעה למשחק אירופי רשמי באירלנד ב-1979.

ב-1916, קבוצה של לאומנים אירים הכריזה על רצונם להשתרר מעול השלטון הבריטי ולהקים מדינה עצמאית. 5 שנות עימותים שהגיעו לשיאם במלחמת העצמאות האירית הסתיימו בפיצול של האי – החלק הדרומי, קתולי ברובו, זכה לעצמאות, בעוד שהחלק הצפוני, בעל רוב פרוטסטנטי, נותר תחת שלטון בריטי. הפיצול גרר אחריו שנים ארוכות של עימות שהצדדים המובילים בו היו ה-IRA, הצבא האירי הרפובליקני ששאף לאחד את האי מחדש, וכוחות בריטיים שרצו לשמור על המצב.
שנות ה-70 היו האות להחרפת המאבק. יום ראשון העקוב מדם, Bloody Sunday, היה האירוע המכונן. 14 גברים ונערים קתולים חפים מפשע נורו למוות בצפון אירלנד על ידי אנשי צבא בריטיים ועבור ה-IRA זה היה דבר שלא ניתן להבליג עליו. המאבק בין הצדדים הלך והחריף ונעשה אלים יותר ככל שעבר הזמן.
אחד הרגעים הקיצוניים קורה ב-27 באוגוסט 1979. לואי מאונטבטן, מפקד כוחות הצבא הבריטיים לשעבר ובן משפחת המלוכה הבריטית, שהה בבית הקיט שלו במלאמור, אירלנד. בזמן שהוא יצא לדוג עם כמה מבני משפחתו, פוצצו אנשי ה-IRA את ספינת הדייג שלו וגרמו למוות שלו ושל נכדו. האירוע היה חלק ממסע רצח של ה-IRA באותו היום שכלל גם מתקפה על מוצב בוורנפוינט, על הגבול בין החלק הצפוני והדרומי, מתקפה שבה נהרגו 18 חיילים בריטיים.

גרדאי

בתוך הסיטואציה הזו, יומיים אחרי הרצח של מאונטבטן, התכוננו באירלנד למפגש רותח במיוחד במוקדמות גביע אירופה לאלופות כשלינפילד, אלופת צפון אירלנד, אמורה להגיע לדאנדוק. זה לא היה המפגש הראשון בין קבוצות משני צדי האי, כבר היה אחד כזה ב-1970 בין ווטרפורד מאירלנד וגלנטורן מצפון אירלנד והוא הסתיים בלי אירועים מיוחדים.
את המתח היה ניתן להרגיש עוד לפני היציאה למסע, כשפאב שמזוהה עם אוהדי לינפילד סמוך לבלפסט נסגר ו-12 אוהדים נעצרו בעקבות קטטה המונית. כשהאוהדים הגיעו לדאנדוק אחרי נסיעה קצרה של שעה, קידמו את פניהם כ-300 שוטרים, הנוכחות המשטרתית הגדולה ביותר באירוע ספורט מחוץ לדבלין. האורייל פארק, האצטדיון הביתי של דאנדוק, נראה כמו זירת מלחמה כשהצפיפות ביציעים דחקה אוהדים לעמוד בשולי כר הדשא, שהתמלא במהירות לא רק באנשים, אלא גם באבנים.
המשחק יצא לדרך בכל זאת, אבל זה לא מה שגרם לעימותים להפסיק. בשלב מוקדם של המשחק, גדר התיל המפרידה בין אוהדי הקבוצות נעקרה ממקומה ואוהדי לינפילד היו ראו את המטרה לנגד עיניהם. בניגוד למקובל, האוהדים לא רצו להתעמת פנים אל פנים מול אוהדי דאנדוק, אלא העדיפו לתפס אל גג האצטדיון. האוהדים שהצליחו להגיע לשם ניגשו לאחד התרנים, הורידו משם את דגל אירלנד תוך כדי שאבנים נזרקות לעברם וקרעו אותו לחתיכות. עכשיו הגיע התור של העימותים הגדולים בין מחנות האוהדים ובעיקר בין האוהדים לכוחות המשטרה. אם הורדת הדגל לא הייתה סימן לכיבוש עמדה, אז אוהדי לינפילד ניסו להבהיר זאת בצורה טובה יותר, כשהם מטפסים אל ראש אחד מעמודי התאורה והניפו משם את דגלי היוניון ג'ק הבריטי ודגל צפון אירלנד.
המחזות רק הלכו והקצינו. את התחום בין היציעים לכר הדשא כיסו אבנים, לבנים ובקבוקים שלא הצליחו להגיע ליעדם. מדי פעם נדלקה אש מהיציעים, כשעוד דגל נשרף. השוטרים שניסו להרגיע את הרוחות רק הפכו את המצב לקיצוני יותר והמשחק נעצר מספר פעמים בגלל שהיה צורך לפנות פצועים ועצורים דרך כר הדשא. אף אחד כבר לא שם לב לשערים, אף אחד לא שם לב שהמשחק הסתיים ב-1:1.

סיום המשחק לא הביא איתו בשורות מעודדות יותר. אוהדי לינפילד צעדו לעבר האוטובוסים כשהם חוגגים ורק רוצים להגיע הביתה. האוהדים המקומיים לא אהבו את מה שהם ראו והחלו להשליך לעבר האוטובוסים והאוהדים אבנים ובקבוקי תבערה. הערב הארוך הזה הסתיים עם 100 פצועים, מתוכם 56 שוטרים, והראש החלו לחשוב על הגומלין בשבוע לאחר מכן בבלפסט.
באופ"א לא חיבבו כל כך את הרעיון שהגומלים יתקיים בבלפסט, בייחוד אחרי המראות הקשים מהמשחק הראשון. למרות הכל, הוחלט שלא להדיח את שתי הקבוצות ולא להשעות את צפון אירלנד ואירלנד מכדורגל אירופי. שתי הקבוצות נקנסו, דאנדוק המארחת בכ-900 פאונד ואילו לינפילד קיבלה עונש כבד של 15 אלף פאונד בכדי לכסות את הנזקים. לינפילד קיבלה עונש חמור נוסף והוא העברת הגומלין למגרש נייטרלי. בתחילה לינפילד שקלה לארח את המשחק באייברוקס, האצטדיון הביתי של ריינג'רס, אבל בלחץ של דאנדוק אופ"א הורתה לקיים את המשחק מחוץ לאיים הבריטיים. הגומלין התקיים לעיני מאות בודדות של אנשים שהטריחו את עצמם להארלם, סמוך לאמסטרדם. דאנדוק ניצחה 0:2 ומשם המשיכה עד לשמינית הגמר, שם היא נעצרה ב"דרבי" נוסף, הפעם מול סלטיק.
מאז העניינים באירלנד נרגעו. אמנם ההסכם שציין את סוף הסכסוך, הסכם יום השישי הטוב, נחתם רק ב-1998, אבל עוד לפני כן נראה היה שהעימות לא יגלוש יותר לתחום הספורט. ב-1984, לינפילד ביקרה שוב באירלנד, הפעם מול שמרוק רוברס. 500 שוטרים היו ערוכים למרחץ דמים בדבלין, בעוד שבפועל לא קרה כלום. התקשורת האירית אפילו החמיאה לאוהדים, כשהיא מציינת שלעיתים אפילו לא נראה שהיו באצטדיון אוהדים של שתי קבוצות.

כך יהיה גם הפעם. קורק סיטי ולינפילד יעלו על הדשא, ישחקו כדורגל וייהנו מאווירה טובה, בדיוק כמו שהיה בבלפסט שבוע קודם לכן. האירים משני הצדדים כבר מוכנים, אוהדים ושחקנים כאחד, הפוליטיקאים והשוטרים כבר מזמן לא חלק מהסיפור הזה – אירלנד מעולם לא נשמעה כמו מקום כל כך מושלם.

קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (65)

שבוע חדש, שלושה משחקים על הפרק. הפעם אנחנו עם כדורסל נשים איכותי, משחק העונה בקרואטיה ומחזיקים אצבעות לקבוצה הקטנה האחרונה של הגביע האנגלי.

יום שבת, 17:00, יוון – רוסיה (מוקדמות יורובאסקט לנשים)
בשעה טובה ומוצלחת, פיב"א אירופה החליטו לשנות את שיטת המוקדמות של אליפות אירופה בכדורסל. החל מיורובאסקט 2017, טורניר המוקדמות חוזר להתפרש על פני עונה שלמה ולא בטורניר מוקדמות דחוס. משמעות הדבר היא שגם הנבחרות הבכירות חוזרות למוקדמות וביום שבת נראה משחק אחד כזה בין יוון ורוסיה.
יוון מבססת את עצמה בשנים האחרונות כחברה קבועה ביורובאסקט. מאז שנת 2001 היא החמיצה רק טורניר אחד ולמרות שלא תמיד היא מצליחה להגיע לשלבים המאוחרים, הנבחרת היוונית מצליחה לעשות צרות. אחרי שסיימה במקום ה-10 בקיץ האחרון, יוון פתחה את הקמפיין הנוכחי עם שני ניצחונות קלילים מול שוויץ ובולגריה. המאמן, גיאורגוס דיקולאקוס, קיבל את משרת האימון הלאומית אחרי שהוביל את נבחרת לטביה פעמיים לרבע גמר היורובאסקט. בשנים האחרונות הוא מאמן במקביל גם את נאדז'דה אורנבורג מהליגה הרוסית, אותה הוביל העונה לרבע גמר היורוליג. בין הכוכבות של הנבחרת ניתן לציין את סטיליאני קאלטסידו, שזכתה בשלוש אליפויות צרפת עם בורז' והעונה משחקת בליל, זואי דימיטראקו, שמשחקת תחת דיקולאקוס גם בנאדז'דה, ואבנת'יה מאלטסי, בת ה-37 ששיחקה עונה אחת ב-WNBA ומשחק בבוטאש אדנה הטורקית.
אחרי שנים של שלטון בכדורסל האירופי, הנבחרת הרוסית הולכת ודועכת בשנים האחרונות. זה התחיל מהמקום ה-13 ביורובאסקט של 2013, מה שגרם לכך שהיא לא הופיעה באליפות העולם לראשונה מאז 1994. ביורובאסקט האחרון היא סיימה במקום ה-6 ולא להצליח להעפיל לטורניר הקדם-אולימפי, מה שאומר שרוסיה תחמיץ את הטורניר האולימפי לראשונה בהיסטוריה. למרות הכל, הנבחרת שמחזיקה בשתי מדליות ארד אולימפיות ושלוש אליפויות אירופה חולמת להתאושש ביורובאסקט הקרוב. מי שרוצה להוביל את הנבחרת הלאה הוא אלכסנדר ואסין, המאמן של ספרטק מוסקבה שהוביל אותה העונה לרבע גמר היורוקאפ. השמות הבולטים בסגל הנוכחי הם טטיאנה וידמר, שחקנית דינאמו קורסק שזכתה בקיץ האחרון במדליית הזהב במשחקים האירופיים במסגרת תחרויות הכדורסל 3X3, מריה ואדייבה, ילדה בת 17 שכבר זכתה באליפות אירופה לקדטיות וזכתה במדליית כסף באליפות העולם לנערות, וייבגניה בליאקובה, שהייתה חלק מהזכייה בתואר האירופי האחרון של רוסיה ב-2011.

יום ראשון, 18:00, דינאמו זאגרב – רייקה (הליגה הקרואטית)
משחק עונה בקרואטיה והוא הרבה יותר מעוד משחק. מאחורי המשחק הזה עומדת שאלה הרבה יותר גדולה מזהות האלופה. השאלה שצריכה להישאל היא האם הקבוצה שסיימה לאחרונה במקום השני במרחק ניכר תצליח לקטוע את הרצף של האלופה הנצחית.
דינאמו זאגרב היא באמת האלופה הנצחית של קרואטיה. היא זכתה ב-17 אליפויות מתוך 24 מאז הוקמה הליגה הקרואטית העצמאית. בעונה שעברה היא הגיע להישג מרשים עם האליפות העשירית ברציפות. במהלך התקופה הזו, למעט שתי עונות, דינאמו זאגרב זכתה תמיד בפער דו-ספרתי מהמקום השני כשבולטות במיוחד האליפויות של 2007 (92 נקודות מתוך 99 אפשריות, 20 נקודות הפרש מהיידוק השנייה), 2008 (28 נקודות יותר מאוסייק במקום השני) והאליפות של העונה שעברה (0 הפסדים ב-36 משחקים). העונה הם עדיין נמצאים בראש הטבלה, אבל רק 2 נקודות מפרידות בין דינאמו זאגרב למקום השני. המאמן, זוראן מאמיץ', הוא זה שהוביל את דינאמו זאגרב בשתי האליפויות האחרונות ויש לו ברזומה עוד 4 אליפויות במועדון כשחקן. השחקנים המובילים הם ארמין הודז'יץ' הבוסני וג'וניור הרננדז הצ'יליאני, שניהם מלכי השערים של הקבוצה העונה עם 10 שערים כל אחד, אנחל הנריקז, שהיה חלק מסגל נבחרת צ'ילה בקופה אמריקה האחרון, ומרקו פיאצה, קרואטי בן 20 שנחשב לאחד משחקני העתיד של הכדורגל המקומי.
רייקה והעיר ממנה היא מגיעה היא תמצית הטלטלה הפוליטית של קרואטיה. עד מלחמת העולם השנייה לעיר קראו פיומה והיא הייתה תחת שלטון איטלקי. המועדון המקומי פיומאנה שיחק בליגה השלישית באיטליה ואפילו הבליח לעונה אחת בסריה B. המועדון פורק במהלך המלחמה, וב-1946 הוקם מחדש בליגה היוגוסלבית, כשהעיר הופכת מפיומה לרייקה (לשני השמות אגב פירוש זהה בכל אחד מהשפות – נהר). בימי יוגוסלביה העליזים, רייקה לא הייתה הקבוצה הבכירה של קרואטיה, אבל הצליחה לזכות בשני גביעים ולהגיע עד רבע גמר גביע המחזיקות ב-1980. אחרי פירוק יוגוסלביה, לקח לרייקה זמן להפוך לשם דבר בליגה המקומית. בשנתיים האחרונות רייקה התבססה במקום השני בליגה ואפילו הצליחה להגיע לשלב הבתים של הליגה האירופית בעונה שעברה. השינוי הגדול הוא בעיקר תוצר של הפרטה שהמועדון עבר בשנים האחרון, כשהוא עובר מהידיים של העירייה לאיש העסקים האיטלקי גבריאל וולפי, שמחזיק גם בספציה ובקבוצת פרו רצ'ו, אלופת אירופה בכדורמים. כשהיא מביטה מהמקום השני ויודעת שניצחון יקפיץ אותה אל ראש הטבלה, רייקה תולה לא מעט תקוות בשחקניה. חוליית ההתקפה שכוללת את שחקן נבחרת אלבניה, בקים בלאי, ושחקן לודוגורץ לשעבר ונבחרת סלובניה, רומן בזיאק, זכתה לקבל חיזוק משמעותי בינואר האחרון. רייקה הצליחה להחתים מציריך את מריו גבראנוביץ', שחקן נבחרת שוויץ ממוצא בוסני-קרואטי. שווה לציין גם את מארין טומאסוב, הקשר שהגיע ממינכן 1860, ואיבן וארגיץ', השוער המושאל מלאציו.

יום שני, 21:45, שרוסברי טאון – מנצ'סטר יונייטד (הגביע האנגלי)
בימיו הראשונים של הטור היה קשה לי להאמין שמנצ'סטר יונייטד באמת תופיע פה. אז מעבר לאזכור שמה כיריבה במשחק הזה, אנחנו לא נעסוק בה יותר מדי. גבירותיי ורבותיי, פנו דרך לקבוצה האחרונה מהליגה השלישית שנותרה בגביע – שרוסברי טאון.
שרוסברי טאון הוא בסך הכל מועדון חביב שהוקם לפני 130 שנה. במשך שנים הם התגלגלו בכל מיני מסגרות מוזרות. עד 1950 הם שיחקו בליגות אזוריות, עד שהפוטבול ליג החליטו לקבל אותם אל חיקם. עד שנות ה-80 שרוסברי הייתה אחת מהקבוצות האנגליות ברות המזל שקיבלו הזמנה להשתתף כקבוצה אורחת בגביע הוולשי, בארון הגביעים שלה יש לה אפילו שישה כאלה. היא התגלגלה בעיקר בין הליגה השלישית והרביעית, אבל עשור אחד שלם, מ-1980 ועד 1989, היא בילתה בליגה השנייה, כשהישג השיא שלה היה המקום השמיני. ב-2003, אחרי 53 עונות בפוטבול ליג, שרוסברי חוותה משבר גדול וירדה לקונפרנס לראשונה בתולדותיה. העונה לאחר מכן הייתה קשה במיוחד, אבל שרוסברי הצליחה לעלות דרך הפלייאוף לאחר ניצחונות בחצי הגמר מול בארנט ובגמר מול אלדרשוט טאון, שניהם בפנדלים. מאז אותה עונה היא רובצת בעיקר בליגה הרביעית, כשהיא נתנה גיחה קצרה לשתי עונות בליגה השלישית. במפעלי הגביע היא מציינת כהישגי השיא שלה את רבעי הגמר ב-1979 וב-1982 ואת חצי גמר גביע הליגה ב-1961.
שרוסברי של ימינו ניצבת במקום ה-19, מרחק של שלוש נקודות מהקו האדום המוביל אל הליג 2. במסע הגביע שלה העונה היא הדיחה שתי קבוצות מהצ'מפיונשיפ, קארדיף סיטי ושפילד וונסדיי. השחקנים המובילים הם המגן-קשר אבו אוגוגו, שהגיע אחרי 6 שנים בדאגנהם אנד רדברידג', ג'ייסון לויטווילר, השוער השוויצרי שהיה מגיבורי העלייה בעונה שעברה, וז'אן לואי אקפה-אקפרו הצרפתי, שמבלה כבר כמה עונות בליגות הנמוכות של אנגליה.
אבל מאחר ואנחנו כאן כדי להזריק קצת מוטיבציה לשרוסברי הקטנה, הגיע הזמן לצאת למסע קצר בהיסטוריה וללוות את שרוסברי ברגעי השיא שלה.
1979, שרוסברי באותם ימים נאבקת על העלייה לליגה השנייה והיא מארחת את מנצ'סטר סיטי. הסיטיזנס היו באותם ימים קבוצה לא יציבה בליגה הראשונה, אבל הם כבר הצליחו לדהור לעבר רבע גמר גביע אופ"א באותה שנה. שרוסברי ניצחה באותו ערב קסום בינואר 0:2, כשעל השערים חתומים סמי צ'אפמן, ששיחק מעל ל-350 משחקים במדי נוטינגהאם, ופול מגווייר.
1991, שרוסברי שוב פעם מארחת, הפעם היריבה היא ווימבלדון. הקבוצה החביבה שכללה אז את ג'ון פשאנו, לורי סאנצ'ז ורובי ארל לא הצליחה להתמודד מול שרוסברי הקטנה והמגרש הבוצי שלה. גארי שו כבש את השער הבודד שהביא את שרוסברי אל הסיבוב הבא.
2003, הפעם הגיע תורה של אברטון לעשות את הטיול לשרוסברי. עם המאמן דייויד מויס, והרכב שכולל את תומאס גראבסן הדני, תומאס ראדזינסקי הקנדי ושחקן נוער בן 17 בשם וויין רוני, לא יכלו לעמוד מול נייג'ל ג'מסון שכבש בבעיטה חופשית מדהימה והוסיף נגיחה בדרך ל-1:2.