קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (53)

עם בוא פגרת הנבחרות, אנחנו יוצאים לטיול מסביב לעולם עם מוקדמות המונדיאל שהולכים ותופסים תאוצה. קחו את הכסאות אחורה, יש לנו 31 כרטיסי טיסה למוסקבה ואף אחד לא רוצה לפספס את זה.

יום שבת, 4:00, ג'מייקה – פנמה
שתי הסינדרלות של גביעי הזהב משני גביעי הזהב האחרונים נפגשות ראש בראש למשחק הראשון שלהן בקמפיין המוקדמות הנוכחי. לשתיהן חלומות על הגעה לרוסיה, אבל המשימה הראשונה היא לסיים בין שתי הראשונות בבית שכולל גם את קוסטה ריקה והאיטי, ולהעפיל אל ההקסאגונל, הבית הגמר המשושה של קונקאק"ף.
בג'מייקה רוצים להפסיק ולדבר רק על הרגאיי בויז, הנבחרת של 1998 שרשמה את ההופעה הבודדת של ג'מייקה במונדיאל. צמד של תאודור וויטמור תמיד נמצא באוויר, אבל מאז ג'מייקה הצמיחה דור חדש של שחקנים צעירים שחולם על מונדיאל. בקיץ האחרון ג'מייקה רשמה הופעה מכובדת כנבחרת אורחת בקופה אמריקה, עם שלושה הפסדים דחוקים של 1:0, אבל זה היה רק המתאבן. אחרי שעברה את שלב הבתים עם 7 נקודות והדיחה את האיטי ברבע הגמר, הצליחו הג'מייקנים להפתיע עם ניצחון 1:2 על ארה"ב, כל הדרך לגמר בו הגיע ההפסד הצפוי, 3:1 מול מקסיקו. עבור הג'מייקנים זה אומר רק דבר אחד – יש אפשרות להתמודד עם הנבחרות החזקות של היבשת. מאמן הנבחרת, ווינפריד שפר הגרמני, אחד המאמנים הוותיקים והמנוסים בעולם הכדורגל, כבר הופיע במונדיאל אחד כמאמן נבחרת קמרון ב-2002. השחקנים המובילים בנבחרת הם הקשר סיימון דוקינס מדרבי קאונטי, החלוץ דארן מאטוקס מוונקובר ווייטקאפס ושחקן ההגנה ווס מורגן מלסטר סיטי.
פנמה הייתה באותו תסריט בדיוק שנתיים  לפני הג'מייקנים. בגביע הזהב של 2013 הפנמים עברו את שלב הבתים בהצלחה כולל ניצחון מול מקסיקו, הביסו את קובה ברבע והמשיכו לניצחון נוסף על מקסיקו בחצי הגמר. בגמר הגיע הפסד קטן 1:0 מול ארה"ב. הצמיחה שחווה הכדורגל הפנמי, כשבמקביל גם הנבחרות הצעירות מצליחות להעפיל לגביעי העולם, מסמנים את המונדיאל ב-2018 כיעד אפשרי, והחלומות על הופעת בכורה לפנמה הולכים ותופסים תאוצה. לנבחרת מאמן קולומביאני, הרנן דאריו גומז, שרוצה מונדיאל שלישי עם נבחרת שלישית, אחרי שכבר העפיל עם קולומביה ב-1998 ועם אקוודור ב-2002. בסגל הפנמי יש שחקנים ותיקים עתירי ניסיון כמו לואיס טחאדה בן ה-33 מחואן אוריץ' הפרואנית ובלאס פרז מפ.צ. דאלאס (שאגב רחוק 2 הופעות מלהפוך לשחקן הפנמי השלישי שמגיע ל-100 הופעות). לצידם מופיעים כמה כשרונות צעירים שיובילו את הנבחרת בשנים הקרובות כמו השוער לואיס מחיה מנסיונל האורוגוואית ואניבל גודוי מסן חוזה ארת'קווייקס.

יום ראשון, 17:00, גינאה המשוונית – מרוקו
הרבה פיקנטריה סביב המפגש הזה. בינואר האחרון מרוקו הייתה אמורה לארח את גביע אפריקה לאומות והחליטה לוותר עליו בגלל התפרצות האבולה. מי שזכתה מההפקר הייתה גינאה המשוונית, נבחרת שבכלל הודחה בסיבוב הראשון של המוקדמות. עכשיו יש למרוקו הזדמנות לסוג של נקמה, בייחוד לאחר הניצחון שלה במשחק הראשון ביום חמישי, 0:2.
בגינאה המשוונית קורה משהו די מעניין בכדורגל. כיאה לדיקטטורה עתירה במשאבים, בגינאה המשוונית התחילו בשנים האחרונות לאזרח כדורגלנים וכדורגלניות שיש להם טיפה קשר למדינה (ולפעמים גם זה בספק) ומתחילים לחזק את השורות. לנבחרת הנשים זה עבד טיפה יותר טוב, כשהיא מצליחה להעפיל לגביע העולם פעם אחת, ובגברים עדיין מחכים להופעת בכורה. מי שמאמן את הנבחרת הוא אסטבן בקר, ארגנטינאי שטייל קצת בליגות הנמוכות בספרד, עד שהתמקם באופן רשמי בגינאה המשוונית לפני כמה שנים כמנהל טכני של נבחרת הגברים וכמאמן נבחרת הנשים. בין בכירי המתאזרחים ניתן למצוא את חאבייר בלבואה שמשחק כיום באל פייסלי הסעודית ואת אמיליו אנסואה הוותיק שמוצא עדנה מחודשת במידלסברו. אגב, אותו אנסואה היה הסיבה שבגלל גינאה המשוונית חטפה שני הפסדים טכניים במוקדמות המונדיאל הקודם מאחר והוא לא השלים בזמנו את תהליך ההתאזרחות שלו.
במרוקו חולמים להחזיר את שנותיהם היפות ובעיקר לחזור למונדיאל לראשונה מאז 1998. הנבחרת המרוקאית בדרך כלל רשמה הופעות מרשימות במונדיאל, גם אם לא בהכרח העפילה לשלבים המאוחרים. בין התוצאות אפשר לציין את הניצחון על פורטוגל והתיקו מול אנגליה במונדיאל 1986 ואת הניצחון על סקוטלנד שכמעט הביא להם מקום בשמינית הגמר של מונדיאל 1998. אחרי שנים ארוכות של מפחי נפש, מרוקו זוכה לדור מוכשר של שחקנים שרוצה להצעיד את אריות האטלס למונדיאל חמישי. זאקי באדו, שהיה שוער וקפטן הנבחרת של 1986, הוא זה שמאמן את הנבחרת ומנסה להכניס בבחוריו מעט מוטיבציה. בין השמות הגדולים של הנבחרת ניתן למצוא את מהדי בנעטיה מבאיירן מינכן, עומאר אלקדורי מנאפולי ועבדלעזיז בראדה ממארסיי. לא נשכח גם את שני הכובשים מהמשחק הראשון – יוסף אלערבי מגרנדה ויאסין באמו מנאנט.

יום שלישי, 22:30, קולומביה – ארגנטינה
אפשר לכתוב הרבה דברים על המפגש בין הנבחרות הללו. במקום לחפור על כוכבי העל של כל אחת מהנבחרות, שגם ככה אנחנו מכירים אותם מצויין, בואו נדבר על כמה מהמפגשים שהופכים את המשחק הזה לאחד מהטובים בפגרה הזו.
מוקדמות מונדיאל 1994 היו האחרונים בדרום אמריקה בהם הייתה חלוקה לבתים. קולומביה וארגנטינה הוגרלו לאותו בית יחד עם פרגוואי ופרו. בתור הבית שכלל 4 נבחרות, זכתה הראשונה לעלות למונדיאל ואילו השנייה זכתה בכבוד היוקרתי לפלייאוף (הבית המקביל כלל 5 נבחרות ובו 2 הראשונות עלו למונדיאל). המשחק הראשון בין שתי הנבחרות בבראנקייה הסתיים כשידם של הקולומביאנים על העליונה עם ניצחון 1:2. פחות מחודש עבר, ובמשחק הנועל של הקמפיין קולומביה מגיעה להתארח במונומנטל. המצב בטבלה היה פשוט – קולומביה מוליכה עם יתרון נקודה על פני ארגנטינה, כך שגם תיקו עשוי להספיק לקולומביאנים כדי להעפיל למונדיאל. אבל הקולומביאנים לא הגיעו לשחק על תיקו. הצגה משוגעת עם צמד של פרדי רינקון, צמד של פאוסטינו אספרייה ועוד שער לקראת הסוף של אדולפו ולנסיה קבעו את התוצאה על 0:5 לקולומביה, ששלח אותם לחגוג. הארגנטינאים היו צריכים להזיע בפלייאוף מול אוסטרליה, ממנו הם עלו רק בזכות שער עצמי.
ארגנטינה מעולם לא השפילה את קולומביה בצורה כזו, אבל היא נתנה כמה משחקים שיזכירו לקולומביה מי הבוסית. כמה חודשים לפני אותה חמישייה נפגשו הנבחרות בחצי גמר הקופה אמריקה של 1993. 0:0 משמים הוביל את המשחק לפנדלים, והראשון שמצמץ היה ויקטור אריסטיסבאל והיה היחיד שהחמיץ בדו קרב, 5:6 לארגנטינה. בחצי הגמר של 2004, הילדים קרלוס טבס (אז בן 20) ולוצ'ו גונזאלס (אז בן 23) יחד עם חואן פבלו סורין קבעו 0:3 קליל בדרך לגמר. גם ברבע גמר הקופה אמריקה האחרון הגיעו הנבחרות לפנדלים אחרי 0:0, שם כבר יותר שחקנים החמיצו אבל התוצאה הייתה זהה, 5:6 לארגנטינה.
עם כל כך הרבה פיקנטריה מסביב, איך אפשר להגיד לא למשחק כזה?

קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (44)

פרטיזן נגד הכוכב האדום בשבת? בוקה נגד ריבר בלילה בין ראשון לשני? הדברים האלו בנאליים מדי עבורנו, ולכן אנחנו נעשה טיול קצת שונה בסוף השבוע הקרוב, עם משחק מכריע בליגת האלופות של אפריקה, קרבות הצמרת בליגה הפינית ודרבי לוהט מאקוודור.

יום שבת, 16:30, מזמבה – מגרב תטואן (ליגת האלופות של אפריקה)
פעם, ממש מזמן, אפריקה כולה הייתה נתונה לקולוניאליזם. לשתי הקבוצות יש סיפורים מעניינים מהתקופה הזו – מגרב תטואן שיחקה בליגה הבכירה של ספרד (ואפילו חילצה תיקו ביתי מול ריאל מדריד) ומזמבה נקראה "אנגלברט" על שם חברה בלגית לייצור צמיגים. מאז עברו הרבה שנים, ושתי הקבוצות נאבקות יחד עם אל הילאל אומדורמן הסודאנית על שני המקומות בחצי הגמר, כששלושתן ניצבות בראש הבית כרגע עם מאזן זהה של 8 נקודות.
מזמבה, אלופת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר זאיר), רוצה להמשיך בהישגיה המצויינים בזירה הבינלאומית. מאז 2009 היא זכתה פעמיים בליגת האלופות והגיעה עוד פעמיים לחצי גמר המפעל. ב-2010 היא אפילו רשמה היסטוריה ענקית כשהפכה לקבוצה הראשונה מאפריקה שמגיעה לגמר גביע העולם למועדונים. מאמן הקבוצה, פטריס קארטרון, לא הצליח להגיע להישגים בצרפת ולכן מצא את עצמו רושם לא מעט תוצאות יפות באפריקה כמו מקום שלישי באליפות אפריקה עם נבחרת מאלי. הסגל מתבסס על שני כוכבים אפריקאים גדולים. הראשון הוא ריינפורד קלאבה, קשר בן 29 מזמביה, בעל 77 הופעות בנבחרת, כולל זכייה בגביע אפריקה ב-2012, ובעל עבר בכדורגל הפורטוגלי. השני הוא רוז'ה אסאלה, חלוץ בן 21 מחוף השנהב, שהיה חלק מהסגל של נבחרתו בגביע אפריקה האחרון וכעת רושם את צעדיו הראשונים מחוץ למולדתו.
מגרב תטואן, אלופת מרוקו, מגיע להצלחות יפות מאוד אחרי שנים ארוכות של כשלונות. האליפויות של השנים האחרונות עזרו לה לבסס מחדש את מעמדה בצמרת הכדורגל המרוקאי. אחרי שהם הצליחו לרשום הופעה היסטורית בשלב הבתים, לתטואן יש רצון עז להגיע גם לחצי גמר המפעל, דבר שאף קבוצה מרוקאית לא הצליחה לעשות מאז 2011. העובדה שהמשחק הראשון בין הקבוצות הסתיים ב-0:0 הופך כל שער שהקבוצה תכבוש לקריטי עבורה, שכן גם תיקו עם שערים יספיק לה כדי להקדים את מזמבה. כיאה לקולוניה ספרדית לשעבר, הקבוצה מחזיקה מאמן ספרדי – סרחיו לוברה, שאימן בעיקר בליגות הנמוכות בארצו. השמות המובילים של המועדון הם יאסין לחאל, שחזר אחרי 4 שנים בווידאד קזבלנקה, ומוחמד אברהון, שכיכב בנבחרת האולימפית בצעירותו והיה בין שחקני המפתח בשתי האליפויות של תטואן.

יום ראשון, 18:30, SJK – לאהטי (הליגה הפינית)
אלו הימים האחרונים של עונת הכדורגל בפינלנד. רגע לפני שהשלג והחושך מכסים את המדינה הצפונית, מירוץ האליפות עדיין נותר חם. שישה מחזורים לסיום, HJK הלסינקי לא מטיילת לאליפות כמו שהיא רגילה, כשמלבדה יש עוד שתי קבוצות עם 44 נקודות. הפעם אנחנו נתמקד במפגש בין הקבוצה המפתיעה מבין השלוש, SJK (או סיינייוקי, אם אתם מעוניינים), שתרצה לעשות עוד צעד בדרך לתואר היסטורי, לבין לאהטי, שעוד רוצה לשמור על סיכוי להגיע לאירופה.
SJK הקטנה הוקמה רק ב-2007, אחרי איחוד של שתי קבוצות קטנות מהעיר. אחרי כמה שנים של התבוססות בבוץ של הליגה השלישית, משהו השתנה ב-SJK. הם עלו לליגה השנייה, ונדרשו להם שנתיים בלבד כדי לעלות לליגה הבכירה. הקבוצה הפתיעה את כולם כשבעונת הבכורה שלה בליגה היא הצליחה לסיים במקום השני, אמנם במרחק גדול מאוד מאליפות, אבל עם כרטיס היסטורי לליגה האירופית. מי שרשום על ההצלחה המדהימה של הקבוצה בשנים האחרונות הוא סימו ולקארי, שכשחקן שיחק באנגליה ובסקוטלנד, וכמאמן קיבל הזדמנות נהדרת במועדון והוא בהחלט לוקח אותה בשתי ידיו. בקרב השחקנים הבולטים ניתן לציין את אקסלי פלבאס, מלך שערי הקבוצה העונה עם 11 כיבושים, אריאל נגוואוקאם הקמרוני, שכמעט את כל הקריירה האירופית שלו העביר בפינלנד, ומיחקל אקסאלו, שוער אסטוני מוכשר שאפילו ניסה את מזלו בליגות הנמוכות באנגליה.
לאהטי היא קבוצה קצת יותר ותיקה בנוף הכדורגל הפיני. מאז 1999 היא שיחקה כמעט בכל עונה בליגה הבכירה (הייתה לה רק עונה אחת בליגה השניה), אבל מלבד שני גביעי ליגה, היא לא רשמה אף תואר והישג השיא שלה בליגה הוא המקום השלישי. לאהטי יודעת שניצחון בראשון יכול לקדם אותה בצורה משמעותית לעבר כרטיס לאירופה גם בעונה הבאה, ולכן היא לא צפויה לעשות חיים קלים ליריבים שלה. כשמדברים על לאהטי, אי אפשר שלא לדבר על הכוכב הגדול ביותר שלה, פטרי פסאנן. פסאנן, יליד העיר, עזב את המועדון בגיל 20 כשחתם באייאקס ורשם קריירה אירופית מפוארת שכוללת את ורדר ברמן וזלצבורג. אחרי 14 שנים הוא חזר למועדון נעוריו ובהחלט משאיר חותם על האוהדים של הקבוצה. מלבדו, שווה לשים לב גם לחלץ הברזילאי מתאוס אלבש והבלם פורו קרקיינן.

יום שני, 1:00, אמלק – ברצלונה (הליגה האקוודורית)
ברצלונה? כאן? לא, לא מדובר בקבוצה החביבה מספרד, אלא על ברצלונה דה גואיאקיל. היא ואמלק מתכוננות לקראת המשחק הכי חם בכדורגל האקוודורי, הדרבי של גואיאקיל שזוכה לכינויים רבים, החל מקלאסיקו דל אסטיז'רו (Clásico del Astillero, דרבי המספנות) ועד "המשחק הנצחי של הכדורגל האקוודורי".
אמלק הוקמה על ידי קבוצה של עובדים בחברת החשמל של אקוודור (מכאן שמה, שהם ראשי התיבות של Empresa Eléctrica del Ecuador). מאז היא הפכה לאחת הקבוצות הגדולות בכדורגל האקוודורי עם 12 תארי אליפות. עכשיו לאמלק יש משימה חדשה והיא לזכות באליפות שלישית ברציפות, לראשונה מאז שנסיונל עשתה זאת ב-1984. אחרי שבאפרטורה היא סיימה במקום השני ופספסה את המקום בגמר הליגה בשתי נקודות בלבד, אמלק חייבת לסיים במקום הראשון בקלאוסורה כדי לעשות זאת. היא כרגע נמצאת במקום ה-4, במרחק של 5 נקודות מהמקום שמבטיח לה העפלה לגמר. מי שמוביל את אמלק הוא מיז'ר בולאניוס בן ה-25, שכבש 14 שערים העונה. העונה המצויינת הזו הובילה אותו לרשום גם הופעת בכורה בנבחרת, שם כבר יש לו 5 שערים ב-8 הופעות. שמות נוספים הם חורחה גואגואה, הבלם הוותיק בעל 62 הופעות בינלאומיות, ואסטבן דראר, השוער המתאזרח שאפילו זומן לנבחרת אקוודור בקופה אמריקה.
ברצלונה גם היא אחת הקבוצות הגדולות במדינה. הקבוצה קיבלה את שמה לאחר שמקימיה רצו להוקיר את העיר ממנה הגיעו, ועם השנים הקבוצה גם אימצה סמל דומה, אבל תלבושתה היא צהובה לחלוטין. 14 אליפויות יש לה, שיא אקוודורי, וב-1990 רשמה הישג אדיר כשהפכה לקבוצה האקוודורית הראשונה שמגיעה לגמר גביע הליברטאדורס. העונה הנוכחית שלה נראית רע מאוד. את האפרטורה היא אמנם סיימה במקום ה-4, אבל במרחק גדול מהמקום הראשון, וגם בקלאוסורה היא בינתיים מדורגת במקום ה-6 בפער של 6 נקודות מהמוליכה. השחקנים הבכירים של ברצלונה הם איסמעל בלאנקו, שזכור בזכות 4 שנים גדולות באא"ק אתונה, בראיאן אלמאן, שהגיע מאורוגוואי ועושה עבודה מצויינת בהתקפה, ומקסימו באנגרה, השוער הוותיק שמשחק בקבוצה מאז 2009.