קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (52)

עוד סוף שבוע של כדורגל מגיע והפעם שלושה משחקים שיחממו לכולנו את הלב. נבקר בגמר ליגת האלופות של אסיה, יש לנו שתי קבוצות שחולמות על תואר בבוסניה ודור העתיד של הכדורגל האפריקאי בקדמת הבמה בגביע העולם עד גיל 17.

יום שבת, 17:45, אל אהלי – גואנגז'ו אוורגראנד (ליגת האלופות של אסיה)
אחרי שבשבוע שעבר חילקו את התואר היבשתי הראשון של אסיה, הגיע הזמן לעבור למנה העיקרית עם גמר ליגת האלופות. בשבת יתקיים המשחק הראשון בין אל אהלי וגואנגז'ו אוורגראנד בדובאי, כשהגומלין יתקיים בעוד שבועיים בסין.
אל אהלי עשתה היסטוריה קטנה בעצם ההעפלה שלה. עד היום, אל עין הייתה הקבוצה היחידה מהאמירויות שהצליחה להעפיל לגמר המפעל, כשהיא זוכה ב-2003 ומסיימת כסגנית האלופה ב-2005. אל אהלי חולמת על התואר ההיסטורי עבורה, אבל היא יודעת שהדרך לשם הייתה קשה במיוחד. חצי הגמר מול אל הילאל הסעודית כמעט נגמר במפח נפש. אחרי 1:1 במשחק בסעודיה, אל אהלי איבדה יתרון ביתי של 0:2 והתוצאה הייתה 2:2 עם הכניסה לתוספת הזמן. בזמן שאל הילאל התכוננו לגמר, הגיע הקוריאני קוונג קיונג וון וכבש שער ניצחון דרמטי בדקה ה-95, ששלח את אל אהלי אל הגמר ההיסטורי. מי שעומד מאחורי ההישג המרשים הוא המאמן הרומני, קוסמין אולארויו, שרשם רצף של 3 אליפויות באמירויות. אפשר לציין את שני הברזילאים המצויינים, אברטון ריביירו ולימה, כשניים מהגיבורים של הקבוצה, אבל לצידם ישנם גם כמה שחקנים מקומיים מרשימים כמו אחמד חליל, אחד הכובשים המצטיינים בקמפיין הזה עם 6 שערים, ועבדלעזיז סנקור, חברו לנבחרת האמירויות.
אם באל אהלי חולמים על היסטוריה, גם לגואנגז'ו אוורגראנד יש חלומות על היסטוריה, אבל הם קצת אחרים. לא מעט כסף שרץ במועדון הצליח להוביל אותו לזכייה ראשונה בתואר ב-2013, ועכשיו הם רוצים תואר שני בשלוש שנים, הישג די נדיר במפעל הזה שראה 10 אלופות שונות ב-10 השנים האחרונות. את העונה גואנגז'ו פתחה עם פאביו קנבארו על הקווים, אבל הוא עזב ביוני ומי שהחליף אותו הוא לואיז פליפה סקולארי, שמאז הגעתו לא הפסיד ב-21 משחקים רצופים והוביל את קבוצתו לזכייה באליפות סין בשבוע שעבר. השחקנים הבכירים בקבוצה הם כמובן רביעיית הברזילאים – מצד אחד אלקסון, שהגיע ב-2013, וריקארדו גולארט, שהובא על ידי קנבארו בתחילת העונה, הם השחקנים שנותנים את הטון ואת השערים העונה. מצד שני נמצאים שני שחקנים מוכשרים שהובאו על ידי פליפאו בחודשים האחרונים, פאוליניו, שנרכש ב-14 מיליון אירו מטוטנהאם, ורוביניו, שנרכש לאחר ששוחרר ממילאן.

יום ראשון, 14:30, סלובודה – זרינסקי (הליגה הבוסנית)
לפתיחת עונה משוגעת כזו לא ציפו בכדורגל הבוסני. זרינסקי יכלה להיות הפתעה נעימה, כשהיא מובילה את הליגה עם 30 נקודות, אבל אחריה דולקות שלוש קבוצות עם 28 נקודות כל אחת, כשמלבד שירוקי המנוסה נמצאות גם סלובודה וראדניק. בראשון, סלובודה וזרינסקי נפגשות במטרה לראות למי יש את היכולת להמשיך את הריצה.
סלובודה היא קבוצה נטולת הישגים גדולים מן העבר. היא סיימה פעם אחת במקום השלישי בליגה היוגוסלבית המאוחדת ועוד פעם אחת בליגה הבוסנית ובנוסף היא הפסידה בשלושה גמרי גביע (אחד ביוגוסלביה, שניים בבוסניה). אחרי שבשנה שעברה היא סיימה במקום השמיני, היא פותחת את העונה הזו בצורה מדהימה שממקמת אותה במקום השלישי. מאמן הקבוצה, הוסרף מוסמיץ', הגיע להישגים כשהגיע לכוכב האדום ולליגה הולנדית וכמאמן יש לו אליפות בוסניה אחת עם פ.ק. סראייבו ב-2007. שימו למרסודין אחמטוביץ', מלך שערי הקבוצה שחזר לבוסניה אחרי 11 שנים ברוסיה ובבלארוס, מלאדן וסלינוביץ', כשרון בוסני צעיר ששיחק בליגה הצ'כית, וזייקו זבה, עוד שחקן ותיק שנדד בכל רחבי הבלקן. למי שמחפש קשר ישראלי, בסגל של סלובודה נמצא ננאד קיסו, ששיחק עונה אחת במדי הפועל באר שבע ועונה נוספת במדי סימורק לצידו של עידן וייצמן.
זרינסקי מן הצד השני רוצה לשמור על המקום הראשון. לקבוצה יש שלוש אליפויות, האחרונה שבהן הייתה ב-2014, כך שהם בהחלט יודעים מה החשיבות של משחקים כאלו. אחד הדברים המעניינים לגבי זרינסקי זו העובדה שמדובר באחת הקבוצות היותר מזוהות עם האוכלוסייה הקרואטית במדינה והיא אפילו שיחקה בליגה הקרואטית העצמאית במהלך מלחמת העולם השנייה. כדי להוסיף לנושא האתני, מאמן הקבוצה הוא וינקו מארינוביץ', שנולד בחלק הסרבי של בוסניה ושיחק בסוף שנות ה-90 בכוכב האדום בלגרד. השחקנים הדומיננטיים בסגל הם השוער גוראן קראצ'יץ', שכבר בגיל 19 זוכה לקבל את אפודת השוער הראשון גם בנבחרת הצעירה, וצמד החלוצים אוגניין טודורוביץ' ומילוש פיליפוביץ', מלכי השערים של הקבוצה.

יום שני, 0:00, מאלי – ניגריה (גביע העולם עד גיל 17)
עשרות שנים של כדורגל מתרכזות על כתפיהם של חבורת נערים. מעבר ליוקרה הגדולה שבגמר גביע העולם עד גיל 17, מדובר בגמר כל-אפריקאי בטורניר בינלאומי, דבר שהוא חגיגה בפני עצמו. ניגריה היא האלופה המכהנת ושיאנית הזכיות בטורניר (4 אליפויות), אבל מאלי בהופעת הבכורה שלה בגמר תנסה להפתיע.
ההעפלה של מאלי לטורניר הייתה מפתיעה, בייחוד לאור העובדה שעלתה כאלופת אפריקה אחרי ניצחון בגמר 0:2 על דרום אפריקה, אבל הדרך שלה בטורניר עצמו נראתה כלא מאתגרת במיוחד. כאלופת יבשת היא הוגרלה כראש בית, וכך היא עלתה ראשונה מבית שכלל את בלגיה, אקוודור והונדורס. גם בשלב הנוקאאוט היא לא נתקלה באתגרים קשים, אחרי שהדיחה את צפון קוריאה וקרואטיה, ורק החצי הגמר (שוב) מול בלגיה גרם לה להזיע. השחקנים מגיעים כולם מהליגה המקומית, אבל יש להם מודלים לחיקוי משמעותיים כמו כוכבי הסגל של נבחרת הנערים שהגיעה לרבע הגמר ב-1997, סיידו קייטה ומאמדו דיארה. השמות המובילים בסגל הנוכחי הם סידיקי מאייגה, מאמדו פופאנה וסקו קויטה, כשהאחרון גם רושם את ההופעות שלו כשהוא בן 15 בלבד.
שנתייים עברו מאז הזכייה של ניגריה בגביע העולם הקודם. ניצחון קליל 0:3 על מקסיקו הפך את הנבחרת הניגרית לנבחרת המעוטרת ביותר בתולדות הטורניר. אחד הכוכבים הגדולים אז, קלצ'י איהנאצ'ו, הפך לאחד הכוכבים העולים בכדורגל האירופי. ניגריה הזיעה בדרך לגמר. אמנם היא עברה בית סביר עם צ'ילה, ארה"ב וקרואטיה ובשמינית הגמר היא הביסה את אוסטרליה 0:6, אבל בשני המשחקים האחרונים חיכו לה יריבות מנוסות ומעוטרות, כמו ברזיל ברבע הגמר ו(שוב) מקסיקו בחצי הגמר. מי שהצליח להיכנס ללא מעט פנקסי סקואטים הוא החלוץ ויקטור אושימן, שכבש 9 שערים בטורניר והוא צפוי להיות מוכתר לשחקן המצטיין של הטורניר. גם הקשרים קלצ'י נווקאלי וסמואל צ'וקווזה והשוער אקפאן דייויד אודו הם מהכוכבים בנבחרת.

קצת אחרת – המדריך לצופה האלטרנטיבי (46)

יום כיפור מאחורינו, ערב חג הסוכות לפנינו, ובמרווח בין שני החגים יש לא מעט כדורגל (וכדורסל) ששווה לעקוב אחריו. המדור מציע לכם להתרווח ולהנות מהכדורסל האסיאתי, משתי קבוצות שחולמות על תואר אליפות בווילס והדרבי החם של פראג.

יום שבת, 19:15, באלה טאון – דה ניו סיינטס (הליגה הוולשית)
כמו בכל מקום באי הבריטי, הכשרונות הגדולים בורחים אל הכסף הגדול של הליגה האנגלית. המצב בווילס לא שונה, ומאחור נותרת ליגה חלשה אבל מלאת אמוציות וטעם של כדורגל מהליגות הנמוכות. בשבת יפגשו שתי מוליכות הטבלה הבלתי מנוצחות, באלה טאון ודה ניו סיינטס, במפגש פסגה ראשון לעונה.
בשנה שעברה באלה טאון רשמה הישג שיא היסטורי עם מקום שני, מאחורי דה ניו סיינטס, אבל הפער היה עצום ועמד על 18 נקודות. השנה באלה חולמת לקבוע שיא נוסף ולזכות בתואר ראשון והיסטורי עבור המועדון. את העונה הם פתחו בצורה מקרטעת עם הדחה מול דודלאנג' מלוקסמבורג בסיבוב הראשון של הליגה האירופית, אבל ההופעות שלהם בליגה המקומית מחפות על כך – 3 ניצחונות, 3 תוצאות תיקו, תוך שהם מציגים את ההגנה הטובה ביותר בליגה עם 2 ספיגות בלבד. למרות העובדה שהליגה הוולשית לא ברמה גבוהה, לקבוצה יש שני שחקנים שאפילו הופיעו בנבחרות הלאומיות שלהם – מארק ג'ונס, שרשם 2 הופעות בנבחרת ווילס ובעברו שיחק ברקסהאם, אחת הקבוצות הוולשיות בכדורגל האנגלית, ודייויד ארטל, שבימים אלו הוא חלק מסגל הנבחרת של גיברלטר, ואף הוא עבר טיול לא קצר באנגליה בקבוצות כמו צ'סטר סיטי, מורקאם וקרו אלכסנדרה. לצידם בולטים גם הבלם ריאן ולנטיין, ששיחק בדארלינגטוון וטלפורד האנגליות, והשוער אשלי מוריס, שאחראי על רקורד הספיגות המרשים של המועדון העונה.
דה ניו סיינטס היא הקבוצה ששולטת בכדורגל הוולשי בשנים האחרונות. יש לה 7 אליפויות ב-11 השנים האחרונות ובעונה האחרונה היא הצליחה אפילו להשלים טרבל מקומי עם זכיה בגביע ובגביע הליגה. הסיפור המעניין הוא שהקבוצה מייצגת שני יישובים משני עברי הגבול – הכפר לאנסאנטפרייד הוולשי והעיירה אוסווסטרי האנגלית, שם היא אפילו מקיימת את משחקי הבית שלהם. אם אתם חושבים שבזאת תמו הסיפורים המוזרים על הקבוצה הזו, אז רק התחלנו – הם מוכרים בקיצור TNS, שהם ראשי התיבות של נותנת החסות המקורית של הקבוצה Total Network Solutions, ואחרי שהחברה הזו נקנתה על ידי ענקית התקשורת בריטיש טלקום הם התלבטו מה לעשות עם השם (כולל מכירת השם באיביי), עד שהחליטו על השם הנוכחי. עוד סיפור מעניין הוא מה שקרה בקיץ האחרון לחלוץ הקבוצה, אדריאן ציישלביץ' הפולני, כשקבוצתו נפגשה עם B36 מאיי פארו במסגרת מוקדמות ליגת האלופות, במדיה משחק אחיו לוקאש. מלבד סיפורים הזויים, שימו לב גם לשוער הוותיק פול האריסון, בוגר מחלקת הנוער של ליברפול, לחלוץ האנגלי-ניו זילנדי גרג דרייפר, שאפילו שיחק במדי הנבחרת הלאומית של ניו זילנד, ולחלוץ ג'יימי ריד, שבעברו שיחק בליגה הרביעית והחמישית באנגליה, בשתי הליגות הבכירות בצפון אירלנד ואפילו בליגה המחוזית באוסטרליה.

יום ראשון, 3:30, פתיחת הסיבוב השני באסיה-באסקט
ביום רביעי האחרון יצאה לדרך אליפות אסיה בכדורסל, וכבר ביום שבת יצא לדרך הסיבוב השני. 16 נבחרות ב-4 בתים התחילו את הטורניר, 3 הראשונות מכל בית יעלו לסיבוב הבא ויגררו איתן את המאזן הפנימי בין העולות לסיבוב השני שבו ישחקו בשני בתים. המטרה של כל הנבחרות בטורניר היא חצי הגמר, שיבטיח לפחות השתתפות בטורניר הקדם אולימפי בשנה הבאה, ואלופת אסיה תזכה בכרטיס המיוחל לטורניר האולימפי בריו.
שתי הפייבוריטיות די מטיילות אל הסיבוב הבא. נבחרת איראן, האלופה המכהנת נראית מצויין עם סגל שכמעט כולו מבוסס על הליגה המקומית. שני הכוכבים הוותיקים הם גם אלו שמשחקים מחוץ לאיראן: מהדי קמראני בן ה-33 וחאמד חדאדי בן ה-31, ששיחק בעברו ב-NBA, שניהם היום משחקים בליגה הסינית. השם הגדול בנבחרת האיראנית נמצא בכלל מחוץ לקווים והוא המאמן דירק באוורמן, שהוביל את נבחרת גרמניה למדליית כסף ביורובאסקט 2005. גם נבחרת סין שואפת לנצל את יתרון הביתיות ולעלות לטורניר אולימפי תשיעי ברציפות. השם הבולט בנבחרת הסינית הוא כנראה יי ז'יאנליאן, שהעביר 5 עונות ב-NBA, אבל בשנים האחרונות משחק בקבוצת נעוריו, גוואנגדונג. אחד הכשרונות המבטיחים שיש לכדורסל הסיני הוא ז'ו צ'י, ילד בן 19 שמעמיד ממוצע של 15 נקודות למשחק באליפות עד כה.
אבל הסיפור הגדול של הטורניר הזה הוא בכלל הסינדרלה הגדולה, נבחרת פלסטין. הפלסטינים הפתיעו את כולם בעצם ההעפלה שלהם לטורניר, אבל משחק הבכורה שלהם מול הפיליפינים היה זה שפתח את התיאבון לכולם. ברבע האחרון הם היו בפיגור 11, אבל ריצה מטורפת של 3:16 הפכה את הקערה על פיה. מאז הפלסטינים הצליחו לרשום ניצחון נוסף מול כווית, שהבטיח להם את ההעפלה לסיבוב הבא. שני שחקנים אחראים להופעה המדהימה הזו. הראשון, סאני סכאכיני, יליד רמאללה, שהספיק לעשות סיבוב בליגה הסינית, לחלום על ה-NBA ולהפוך לכדורסלן הפלסטיני המקצועני הראשון. השני, ג'מאל אבו שמאלה, שנולד במינסוטה להורים פלסטינים-ירדנים, שיחק קצת בנבחרת ירדן, חצה את הגבול ואחראי לאחת התצוגות הגדולות של שחקן פלסטיני במשחק מול הפיליפינים (26 נקודות, 15 ריבאונדים). מי יודע, אולי הפלסטינים עוד יתגלגלו בטעות לטורניר הקדם אולימפי, שדרך אגב ישראל הגישה בקשה לארח אותו.

יום ראשון, 16:00, סלביה פראג – ספרטה פראג (הליגה הצ'כית)
מאז 1896 העיר פראג עוצרת את נשימתה פעמיים בעונה עם אחד הדרבים הוותיקים באירופה. ביום ראשון תעשה ספרטה פראג את הדרך הקצרה לאדן פארק בכדי להראות שוב שהיא הקבוצה הבכירה בעיר. סלביה מנגד תנסה לקטוע רצף של 5 הפסדים בדרבי.
לסלביה פראג היו ימים מאושרים יותר אי שם בתקופה שבין מלחמות העולם. במהלך 70 השנים הבאות היא תראה איך ספרטה ודוקלה פראג משתלטות על העיר בימי צ'כוסלובקיה העליזים, ולאחר הפיכתה של צ'כיה למדינה עצמאית, ספרטה פראג השתלטה לבדה על העיר. לסלביה פראג יש שלוש אליפויות צ'כיה, האחרונה שבהן הייתה אי שם ב-2009, אבל זה לא מעיד כלל על כך שסלביה פראג תחרותיות בליגה המקומית. סלביה שוב פתחה את העונה רע, עם 11 נקודות מ-7 משחקים, והיא כרגע מדורגת רק במקום ה-6, מה שממשיך את העונות האחרונות בהן היא יותר עסוקה במאבקי התתחתית מאשר בניסיונות לחזור למפעלים האירופיים. מאמן הקבוצה, דושאן אוהרין הבן, מנסה עד כה לשחזר את הצלחות אביו ללא הצלחה, והוא חוזר לליגה הצ'כית אחרי חוויה קצרה שארכה 7 משחקים בדינאמו מינסק. מי שבולטים בקבוצה הם החלוץ מילאן שקודה, מלך השערים עם 6 כיבושים, הקשר סימון דלי, שזומן לאחרונה לסגל נבחרת חוף השנהב, הקשר מילאן צ'רני, שחזר לקבוצה בה בילה את רוב זמנו אחרי סיבוב קצר בטורקיה, וקשר נוסף, רוברט חרובי, שמככב גם במדי הנבחרת הצעירה של צ'כיה.
ספרטה פראג נחשבה במשך שנים לאלופה הנצחית של הכדורגל הצ'כי עם 11 אליפויות היו לה ב-17 העונות הראשונות של הליגה הצ'כית העצמאית. בחמש העונות האחרונות הצליחה ספרטה פראג לזכות באליפות אחת, כשהיא רואה שם חדש עולה בבמה הצ'כית, ויקטוריה פלזן. למרות הירידה הקלה, בספרטה פראג מצאו תחליף בדמות הליגה האירופית, אליה הם מצליחים לעלות די בקלות ולבסס את מעמדם כקבוצה שבאופן מסורתי גם מגיעה לשלב הבתים. המקום הראשון בליגה הצ'כית עם 17 נקודות ופערי הרמות מסלביה, כנראה יגרמו להם להתייחס למשחק הזה יותר כחימום להצגה האמיתית עבורם, המפגש הביתי מול אפואל ניקוסיה בחמישי. כיאה לקבוצה הגדולה של הכדורגל הצ'כי, גם השחקנים הבכירים של צ'כיה שלא מצאו את הדרך לקריירה גדולה באירופה משחקים בקבוצה. שניים מהם הם דייויד לפאטה, שהעונה כבר כבש 7 שערים ב-6 הופעות בליגה, ובורק דוצ'קאל, שמפציץ גם במסגרות האירופיות עם 3 שערים ב-5 הופעות. לספרטה פראג יש גם שני זרים מצויינים מאפריקה שנותנים את הטון בקבוצה, קהינדה פטאי הניגרי בן ה-25, שהגיע בקיץ האחרון אחרי 5 שנים באסטרה ג'ורג'יו הרומנית, וקוסטה נהאומינסו, בן 29 מזימבבוואה, שעבורו זהו העונה השלישית בספרטה פראג.