תגית: פוליטיקה

החלום של רמזאן

קשה להאמין לפעמים באיזו מהירות חלומות יכולים להתגשם. רמזאן קיזיל, כורדי שחי בבורלנגה, שבדיה, יושב במשרד שלו ולא מאמין איך פרויקט קטן למען מהגרים כמוהו רחוק צעד אחד בלבד מהפסגה אליה שאף.
לפני מספר שנים, קיזיל יחד עם מספר חברים מהקהילה הכורדית בבורלנגה מועדון כדורגל, כשלקיזיל חלום אחד – קבוצה תחרותית ברמות הגבוהות של הכדורגל המקצועני בשבדיה. עכשיו, עשור לאחר מכן, דאלקורד קרובה יותר מתמיד להגשמת החלום ולעלייה אל הליגה הבכירה בשבדיה.

תוצאת תמונה עבור ‪ramazan kızıl dalkurd‬‏

הכורדים התחילו להגיע לשבדיה בסוף שנות ה-60. חלקם הגיעו בכדי לחפש עתיד טוב יותר וחלקם הגיעו כתוצאה מהמתיחות הבלתי פוסקת במזרח התיכון. הפיכות צבאיות בטורקיה, השלטון העיראקי שהתנכל אליהם וההתעללות בהם בתקופה שבה חיו תחת שלטון הבעת' בסוריה, כל אלו מייצרים קהילה של כ-84 אלף איש, כמעט אחוז מאוכלוסיית שבדיה.
כמו כל קבוצת מהגרים שמגיעה לאירופה, גם הכורדים התקשו להשתלב בחברה השבדית. כשדאלקורד הוקמה ב-2004, המטרה העיקרית הייתה לספק מסגרת חברתית לצעירים הכורדים ולעזור להם להשתלב בחברה השבדית. החלומות של רמזאן קיזיל, יו"ר המועדון, נראו רחוקים מתמיד. המועדון היה קטן גם בהשוואה למועדונים אחרים בעיר וממוצע הגילאים בסגל עמד על 17.
כמו שכבר הבנתם, קיזיל הוא לא הבחור שמוותר בקלות. כבר בעונת הבכורה שלה ב-2005 הצליחה דאלקורד לעלות ליגה, מה שפתח רצף של 5 עליות ליגה רצופות. ב-2010 היא שיחקה לראשונה בליגה השלישית ונראה היה כאילו היא נעצרת שם. ב-2013 התחילה פריצה נוספת של המועדון כשבאותה עונה היא מפסידה בפלייאוף העלייה לליגה השנייה ובעונה לאחר מכן היא מפספסת את הפלייאוף בנקודה ואת העלייה האוטומטית בשלוש נקודות.
עונת 2015 הייתה כבר התגשמות החלום. דאלקורד סיימה את העונה במקום הראשון עם הפסד בודד ב-26 משחקים ובמרחק של 13 נקודות מהמקום השני. בין הכובשים המצטיינים בליגה היו שלושה משחקניה. רמאזן קיזיל ממשיך לגעת בתהילה.

תוצאת תמונה עבור ‪ahmed awad dalkurd‬‏

אפשר להמשיך ולדבר על ההתקדמות הספורטיבית, אבל דאלקורד הוא יותר ממסגרת קהילתית לכורדים בשבדיה. המועדון הפך למקור גאווה עבור כורדים ברחבי העולם והיום יש לו כמות לא מבוטלת של אוהדים. 1.3 מיליון אנשים חברים בדף הפייסבוק שלו, יותר ממה שיש לרוב קבוצות הליגה הבכירה בשבדיה. החיבור של דאלקורד לכורדים הוא לא רק וירטואלי. בנובמבר 2011 ארגן המועדון משחק צדקה שכלל כוכבי טלוויזיה ושחקנים מהליגה הראשונה, כשהכסף נתרם לעיר ואן, עיר במזרח טורקיה בעלת רוב כורדי שספגה רעידת אדמה בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר.
הזהות הכורדית לא הפכה את דאלקורד למועדון חד גוני. באופן מרתק, היא משכה אליה שחקנים שסיפור המסגרת שלהם זהה. לצד פשראו עזיזי וראווז לוואן הכורדים-שבדים ומירקאן איידין הכורדי-גרמני ניתן למצוא בני מהגרים אחרים כמו דושאן ג'וריץ', שבדי ממוצא סרבי שגם שיחק עבור נבחרת שבדיה. לעומתו, יש גם ילידי שבדיה שבחרו לנדוד לארצות מוצאם כמו קויטים באלה, שלבש את מדי נבחרת קוסובו.
אם יש שם שיכול להצית עבורנו את הדמיון זה אחמד עוואד. עוואד גדל בקבוצת הנוער של בראגה, אבל בגיל 19 החליט לחצות את הכביש ולשחק בדאלקורד. מאז 2011 הוא משחק במועדון כמעט רצוף, למעט עונה אחת שבה נדד לעונה סבירה בליגה השנייה. ההצלחה של עוואד בדאלקורד גרמה לו גם לזכות בהופעה בינלאומית ראשונה, כשבמרץ האחרון שיחק במדי נבחרת פלסטין וכבש שער בניצחון מול מזרח טימור 0:7 במוקדמות המונדיאל.

תוצאת תמונה עבור ‪dalkurd superettan‬‏

10 מחזורים לסיום, דאלקורד נמצאת במרחק נגיעה מהישג שיא נוסף. 2 נקודות מפרידות בינה לבין פלייאוף העלייה לליגה הראשונה, 6 מפרידות בינה לבין העלייה האוטומטית. העונה היא ספגה 14 שערים בלבד, ההגנה הטובה ביותר בליגה, והפסידה רק בשלושה משחקים. בעונתה ה-11, דאלקורד ניצבת בשורה אחת לצד מועדונים גדולים ממנה כמו הלמשטאד, שזכתה 4 פעמים אליפות שבדיה, או סיריוס, אחד המועדונים הוותיקים במדינה.
היריבה הבאה שלהם היא סיריאנסקה. כמו דאלקורד, גם סיריאנסקה היא קבוצה שמייצגת קהילת מהגרים. יחד עם אסיריסקה, שתיהן מייצגות את הקהילה האשורית במדינה. בעבר שתיהן שיחקו בליגה הראשונה, אבל היום הן נאבקות על ההישרדות בליגה השנייה ומתבוננות מקרוב בהצלחה של דאלקורד.
כשרמזאן קיזיל יצפה במשחק, הוא יצפה בקבוצה שמראה כי החלום שלו הוא לא בלתי אפשרי. ניצחון של דאלקורד יקרב את המועדון ואותו אל הגשמת החלום ואל הליגה הראשונה. עליית ליגה תהיה הישג נהדר, אבל תסמכו על קיזיל – הוא כבר יתכונן לחלום הבא ולהישג הבא, הגדול עוד יותר, של דאלקורד.

בחזרה לשורשים

זה היה בדקה ה-109 של המשחק על המקום השלישי. לעיני הקהל הקטארי, הצליח איימן חוסיין, עדיין לא בן 20, להתרומם לנגיחת חייו ולכבוש את שער הניצחון שהעלה את נבחרת עיראק לאולימפיאדה על חשבון נבחרת קטאר. זו לא הפעם הראשונה שהעיראקים משתתפים באחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם, אבל משהו בשער הזה הצליח להוציא לרחובות את עיראק כולה לרחובות.
איימן חוסיין הוא בערך תמצית סיפורה של עיראק כמדינה במהלך תקופת חייו. הוא נולד למשפחה מוסלמית סונית בכירכוכ, עיר בצפון המדינה שבה רוב האוכלוסייה היא כורדית. במרץ 2003, יומיים לפני יום הולדתו השביעי, פלשו כוחות צבא ארה"ב לעיראק במטרה להפיל את שלטון סדאם חוסיין. בשטח, היציבות התערערה ככל שעבר הזמן והמתיחות בין הקבוצות השונות בחברה גברו. שיעים, סונים וכורדים מצאו את עצמם פתאום בעיצומה של מלחמת אזרחים שבה ארגוני טרור מכתיבים את הטון.
חוסיין ומשפחתו חוו על בשרם את הלחימה הפנימית. העימותים בכירכוכ הובילו את המשפחה לנדוד לבגדד, אך גם שם התברר כי הם לא בטוחים. אביו נרצח בפיגוע של אל קעידה בו התפוצצה מכונית תופת ב-2008. אחיו, ששירת במשטרה העיראקית, נחטף ב-2014 על ידי כוחות דאע"ש ומאז נעלמו עקבותיו.
למרות כל אלו, שער אחד של חוסיין מצליח להצית את הדמיון עבור מיליוני עיראקים, שמרגישים כי הם מתקרבים לשחזור ההופעה ההירואית של הנבחרת האולימפית ב-2004.

כשהרחובות בעיראק בוערים והכוחות האמריקאים עדיין בשטח, הנבחרת העיראקית התכוננה לאולימפיאדה באתונה. נשאת אכרם, מי שהיה אז בן 19 בלבד אבל נחשב לדור העתיד של הכדורגל בעיראק, הבין מהר מאוד שהמצב לא אידיאלי. "התנאים היו נוראיים והשפיעו על כל הנבחרת", שחזר אכרם, "טסנו מבגדד לאתונה במטוס צבאי. לשחקנים היה אוסף של בגדים שונים ולא תואמים – חלקם של נייק, חלקם של אדידס – אלו היו בגדים שהשחקנים הביאו, מאחר ומעולם לא היה לנו ציוד רשמי. בכדי לשחק עם המדים הללו, היינו צריכים לכסות את שמות היצרניות השונות עם מדבקות".
אם זה לא מספיק, היריבה הראשונה שחיכתה לה הייתה פורטוגל של ראול מיירלש, הוגו אלמיידה וז'וזה בוסינגווה. אליהם הצטרפו לואיס בואה מורטה כחריג גיל וכריסטיאנו רונאלדו, שהצטרף לאחר ההפסד בגמר היורו. שתי הנבחרות נפגשו באצטדיון בפטראס 24 שעות אחרי שארגנטינה הביסה שם את סרביה ומונטנגרו 0:6. המחשבה הראשונית הייתה שהתוצאה במפגש בין פורטוגל לעיראק תהיה זהה.
קשה להאמין שנבחרת שעוברת תלאות כאלה תצליח לעשות משהו בטורניר, בטח מול נבחרת כמו פורטוגל. בדקה ה-13 ההשערה התחזקה, כשהיא ספגה שער עצמי והפורטוגלים עלו ל-0:1. אבל לא זה היה המצב של עיראק. עוד הדקה ה-29 היא הפכה את התוצאה וגם שער שוויון של הפורטוגלים לפני המחצית לא שבר אותה. העיראקים כבשו פעמיים במחצית השנייה ורשמו ניצחון ענק 2:4. הניצחון הזה היה אות הפתיחה לטורניר היסטורי של נבחרת עיראק. הם המשיכו לניצחון על קוסטה ריקה והפסד מול מרוקו, מה שהעניק להם את המקום הראשון בבית. לאחר מכן הגיע ניצחון מרשים ברבע הגמר על אוסטרליה, אבל החלום נקטע עם שני הפסדים מול פרגוואי בחצי הגמר ומול איטליה במשחק על מדליית הארד.

לנבחרת העיראקית ההיא היה ערך מוסף מעבר להישגים המקצועיים מהאולימפיאדה ואלו שבאו אחריהם, כמו הזכייה בגביע אסיה ב-2007 וחזרתה של נבחרת עיראק לצמרת הכדורגל האסיאתי. המדינה השסועה הצליחה לשים צד את כל המתיחויות ולהתאחד סביב הדגל. האוהדים ראו במשחק הראשון מול פורטוגל שערים של עימאד מוחמד השיעי, הוואר מולה מוחמד הכורדי ויוניס מחמוד הסוני, אבל אף אחד לא באמת התעניין בזהות של כל אחד מהשחקנים. הם כולם עיראקים וכולם מייצגים יחד את המדינה.
כעבור 12 שנים, עיראק שוב מגיעה לאולימפיאדה, כשברקע המצב עדיין מעורער, המתיחות בין השסעים לא נפסקה ודאע"ש זורע הרס ברחבי המדינה. בזמן שהכורדים נטבחים בצפון המדינה, עיראק תתאחד כולה ותראה את שרקו כרים מגראסהופרס, כורדי שמייצג את הנבחרת העיראקית. מעל כולם יעמוד כוכב אחד, עלי עדנאן, "גארת' בייל העיראקי", שמשחק במדי אודינזה ומגיע עם רזומה מרשים של 40 הופעות בנבחרת הבוגרת.

עיראקיין
איימן חוסיין, הגיבור ממשחק העלייה, פינה את מקומו בסגל לטובת הליגיונרים המנוסים. בלעדיו, העיראקים יצטרכו להתמודד בבית שכולל את דנמרק ודרום אפריקה, אבל גם את המארחת ברזיל. ביום המשחקים השני, העיראקים יפגשו את ברזיל לעיני המאנה גרינצ'ה המשולהב בברזיליה. אולי דווקא אז, כשעלי עדנאן יביט מקרוב בניימאר, בדיוק כפי ששחקני עיראק הביטו בכריסטיאנו רונאלדו ב-2004, אולי אז הקסם מאותו ערב בפטראס יחזור. אינשאללה.